פרשנות מצטטת על בראשית יג:ט

הֲלֹ֤א כָל־הָאָ֙רֶץ֙ לְפָנֶ֔יךָ הִפָּ֥רֶד נָ֖א מֵעָלָ֑י אִם־הַשְּׂמֹ֣אל וְאֵימִ֔נָה וְאִם־הַיָּמִ֖ין וְאַשְׂמְאִֽילָה׃

אור החיים

עוֹד יִרְצֶה לוֹמַר שֶׁיֵּלֵךְ לוֹ מֵאַרְצוֹ, אַךְ לֹא יִהְיֶה כְּסֵדֶר יְצִיאָתוֹ מֵאוּר כַּשְׂדִּים שֶׁיּוֹלִיךְ עִמּוֹ מוֹלַדְתּוֹ וּבֵית אָבִיו, אֶלָּא הוּא לְבַדּוֹ יַעֲזֹב אַרְצוֹ וְיִפָּרֵד גַּם מִמּוֹלַדְתּוֹ וַאֲפִלּוּ מִבֵּית אָבִיו. אַךְ אַבְרָהָם לֹא הֵבִין זֶה בְּדִבְרֵי ה׳ וְלָקַח עִמּוֹ לוֹט. אוֹ אֶפְשָׁר שֶׁהֵבִין כֵּן, אֶלָּא שֶׁלּוֹט דָּבַק בּוֹ כְּאָמְרוֹ (בראשית יב:ד) ״וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט״ – דָּבַק בּוֹ. וַהֲגַם שֶׁאָמַר אַחַר כָּךְ (בראשית יב:ה) ״וַיִּקַּח אַבְרָם וְגוֹ׳ וְאֶת לוֹט״ וְגוֹ׳ – פֵּרוּשׁ שֶׁלֹּא דְחָפוֹ, עַד שֶׁיִּמְצָא הַמְצָאָה שֶׁלֹּא יַכְלִימֵהוּ. וְלָזֶה תִּמְצָא כִּי כְּשֶׁמָּצָא סִבָּה קְטַנָּה שֶׁרָבוּ הָרוֹעִים, תֵּכֶף אָמַר אֵלָיו (בראשית יג:ט) ״הִפָּרֶד וְגוֹ׳ אִם הַיָּמִין״ וְגוֹ׳, וְהַדָּבָר הוּא כִּמְעַט זָר שֶׁיֹּאמַר אֵלָיו כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּכָל כָּךְ הַרְחָקָה, אֶלָּא לְצַד שֶׁהָיָה חוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת לְהַפְרִידוֹ כִּדְבַר ה׳, לָזֶה תֵּכֶף בְּמָצְאוֹ סִבָּה דְּחָפוֹ בִּשְׁתֵּי יָדַיִם. וְרָאִיתִי לְחַזֵּק פֵּרוּשׁ זֶה גַּם כֵּן מִמַּה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (בראשית יג:יד) ״וַה׳ אָמַר אֶל אַבְרָם אַחֲרֵי הִפָּרֶד לוֹט מֵעִמּוֹ שָׂא נָא עֵינֶיךָ״ – מַאֲמָר זֶה יוֹכִיחַ כִּי יוֹשֵׁב וּמְצַפֶּה הָיָה ה׳ מָתַי יִפָּרֵד לוֹט, לְהַרְאוֹתוֹ אֶת הָאָרֶץ שֶׁאָמַר לוֹ בִּתְחִלַּת דָּבָר אֵלָיו, ״אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ״, וְלֹא הֶרְאָהוּ עַד עַתָּה שֶׁנִּפְרַד לוֹט, וְהוּא מַאֲמָר רִאשׁוֹן ״לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ״ – אָז אַרְאֶךָּ.
שאל רבBookmarkShareCopy

מגלה עמוקות

האופן השני ע"פ הגמרא (כתובות סו) מלח ממון חסר ואמרי לה חסד זהו הקרי והכתיב בפסוק כי חסר יבואנו ז"ש כפל עשר תעשר וכההוא ינוקא (בתענית) שא"ל ר"י לההוא ינוקא פסוק לי פסוקיך א"ל עשר תעשר א"ל ליפרוש לי מר א"ל עשר בשביל שתתעשר והכתיב (דברים ו) לא תנסו את י"י א"ל ר' הושעי' חוץ מזו (מלאכי ג) הביאו את כל המעשר אל בית האוצר. הקדמונים הליצו פסוק (בראשי' יג) אם השמאל ואימנה ואם הימין ואשמאילה שאברהם איש חסד אוחז תמיד במעשה הצדקה (תהלים. מח) צדק מלאה ימינך כי מעשר שהוא נותן שׂ' בשמאל עשר אזי זוכה להיות לו שׁ' בימין שהוא רמז לעשירות שהשין בימין ז"ש אברהם ללוט שהוא מסיטרא דנחש ארור מן אינון מלטטיא הפרד נא מעלי אם יתן לי הקב"ה עושר שיהיה אצלי עושר אזי ואשמאילה (בראשית יד) ויתן לו מעשר מכל כי לעולם ירדה שכינה למטה מעשר (שם יב) ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה שהיה לו עושר והש' היתה אצלו בימין (תהלים קיח) י"י רוממה ולא גבר עליו לוט לשמוע לו רק ואשמאילה שנתן מעש' ואם אשמאיל' כתות.. אאשתתן מעשר כדת וכדין אזי בלי ספק ואימינה מזה יגרום לי להיות עושר יותר מזה עד שי"י (בראשית כד) בירך את אברהם בכל ז"ש ר' יוחנן עשר בשביל שתתעשר והוא הקרי והכתיב עשר ר"ל מלח ממון חסר שתתן ותחסר בענין מעשר בזה יהיה מלח ממון חסד בד' בשביל שתתעשר שתזכה להיות חוט של חסד עליך ותהיה איש חסד כי העני הוא מסיטרא דדינא והעושר הוא מסטרא דחסד ז"ש ולא ידע כי חסר יבואנו לידי חסד כי כמו שהעני משפיע למטה כן מד"הר משפעת למעלה ובשעה שהעושר שהוא מדת החסד נותן לעני שהוא מד"הד אז גם למעלה מדת החסד משפעת למד"הד ז"ש ונתן לך רחמים ורחמך כדאיתא בגמרא (יבמות סג) המלוה לעני בשעת דחקו עליו הכתוב אומר (ישעיה נח) אז תקרא וי"י יענה ר"ל כשם שהעשיר נותן לעני כן למעלה מד"הד מקבלת ממדת הרחמים ז"ש וי"י יענה שהוא וב"ד עונים אותו. דורשי רשומו' אומרים (במדב' כח) מ"ל"ב"ד עולת התמיד מ"לוה ל"עני ב"שעת ד"חקו מכפרת כקרבן תמיד לכן ע"שר ת"עשר ר"ת ע"ולת ת"מיד וזה דעת ריב"ז בהשותפין מה חטאת מכפרת אף צדקה תרומה מעשר מכפרת עליהם:
שאל רבBookmarkShareCopy

העמק דבר

וזה היה שבח האבות שמלבד שהיו צדיקים וחסידים ואוהבי ה׳ באופן היותר אפשר. עוד היו ישרים. היינו שהתנהגו עם אוה״ע אפי׳ עובדי אלילים מכוערים. מ״מ היו עמם באהבה וחשו לטובתם באשר היא קיום הבריאה. כמו שאנו רואים כמה השתטח א״א להתפלל על סדום. אע״ג שהיה שנא אותם ואת מלכם תכלית שנאה עבור רשעתם כמבואר במאמרו למלך סדום. מ״מ חפץ בקיומם. וברבה פ׳ וירא (פמ״ט) איתא ע״ז שאמר הקב״ה לא״א אהבת צדק ותשנא רשע. אהבת להצדיק את בריותי ותשנא להרשיען ע״כ וכו'. והיינו ממש כאב המון גוים שאע״ג שאין הבן הולך במישרים מ״מ שוחר שלומו וטובו. וכן הוצק חן וד״א נפלא על דבר אברם את לוט כמו שנתבאר פ׳ לך. וכן ראינו כמה נח היה יצחק אבינו להתפייס ממשנאיו ובמעט דברי פיוס מאבימלך ומרעיו נתפייס באופן היותר ממה שבקשו ממנו כמבואר במקומו. ויעקב אבינו אחר שהיטב חרה לו על לבן שידע שביקש לעקרו לולי ה׳. מ״מ דבר עמו דברים רכים עד שאמרו ע״ז בב״ר (פע״ד) קפדותן של אבות ולא ענותנותן של בנים ע״ש. ונתפייס עמו מהר. וכן הרבה למדנו מהליכות האבות בד״א. מה ששייך לקיום העולם המיוחד לזה הספר שהוא ספר הבריאה. ומש״ה נקרא כמ״כ ספר הישר על מעשה אבות בזה הפרט. ובלעם בשעת רוה״ק לא היה יכול להתפלא על רוע מעשיו שאינו צדיק וחסיד כאברהם יצחק ויעקב אחרי שהוא נביא אוה״ע. וראשו במקור הטומאה.
שאל רבBookmarkShareCopy

רש"י

קדמה מזרחה. אֶל פְּנֵי הָעוֹלָם, שֶׁהֵם בַּמִּזְרָח, שֶׁרוּחַ מִזְרָחִית קְרוּיָה פָנִים וּמַעֲרָבִית קְרוּיָה אָחוֹר, לְפִיכָךְ דָּרוֹם לַיָּמִין וְצָפוֹן לַשְּׂמֹאל:
שאל רבBookmarkShareCopy