פרשנות מצטטת על בראשית יג:יב

סוד נ' הפוכה על סוד קליפת נגה בסוד מאמר זוהר פ' תרומה ע"פ עורות תחשים כשמקבלין הקליפות מן נ' אזי נקראין הרי נחשת שיש להם נ' ובהסתלק נ' של שכינה מהם אזי נשארות תח"ש ז"ס (בראשית כב) את תחש ואת מעכה לכן בד' מלכיות זהב בבל מדי כסף נחשת יון שהיא קליפת נגה וכן מבואר בפ' ויקהל ע"פ (ויקרא יט) לא תאכלו על הדם לא תנחשו ולא תעוננו שלכן נקראת הקליפה מעונן עיקר שמה עון רק נטיל יסודא דקשוט עמיה היא הקליפה של נגה שמורידין ג' קליפות הנשארים אור של נגה בקליפה וע"ז נאמר שהשכינה בגלות כי על מלכות של אצילות אתמר בה (ישעיה מב) אני י"י הוא שמי וגו' כמ"ש פ' כי תצא ומאחר שכל נשמות של גרים באים מן קליפת נגה ואונקלוס יוכיח שבא לתקן נגה ארמית ועשה תרגום וכן רשב"י שעשה הזוהר בתרגום לתקן קליפת נגה לכן קודם פ' ויהי בנסוע הארון מזכיר בו ענין יתרו שהיה ראש לכומרים תיקן קליפת נגה (שופטים ד) חבר הק'נ'י' נפרד מקין ק"ליפה נ"גה י"תרו וז"ס שהלך לגייר אל ארצו לקבל ניצוצות הנידחות בקליפה ולהעלותם בקדושה ז"ש משה אל נ"א העזוב אותנו נ"גה א"רמית על כן ידעת ח"נותינו ב"מדבר ו"היית כאן נרמז להם סוד גדול (איוב כ) ח"יל ב"לע ו"יקיאנו סוד וקבצנו יח"ד מארב"ע כנפו"ת הארץ שצריך לכוין בו בברכת תקע בשופר גדול ז"ס (בראשית לו) ואחות לוטן תמנע הם סוד כפל הגבורות שדחה יעקב שסודם קס"ת מנין ת"מנע ועז"א (משלי יט) גם בלא דעת נפש לא טוב ו"אץ ב"רגלים ח"וטא שנרמז מי הוא החוטא שממית האדםלהיות אץ ס"ת בגימטריא סמא"ל ובר"ת שם זה למפרע חב"ו כי החוטא מהפך זה השם לכן יתפלל אדם בכל יום בכניסתו לבית הכנסת (תהלים ה) ו"אני ב"רוב ח"סדך אבא ביתך שיתפלל אדם על ניצוצות הנידחות שיעלו למעלה כי זה חלקנו ב"לשון ח"סידיו ו"עבדיו שכתב האר"י אלו הם חסידים. וזה ענין רחב הזונה שרצתה גם כן להבריח הקליפה ורצתה (יהושע ב) אות אמת לתקן אות ברית קודש והשיבו לה שהיא מסיטרא דנוקבא ותקות חוט השני קשרה בחלונה לרמוז שאין לקשר אצלה רק פני לבנה ולא פני חמה כמו שהיה יתרו בא בימי משה (שם) ת"קות ח"וט ש"ני ר"ת תח"ש ז"ס קליפת נגה שתיקנה גם כן בבואה להתגייר גם תקו"ת בגימטריא מיכא"ל ג"בריאל ר"פאל א"וריאל ד' רגלי המרכבה חו"ט השנ"י בגימטריא צד"ק צד"ק להבריח סטר"א דמסאב"א ז"ה עש"ו שלח"ן לחשי"ם לכן לקח אח"כ יהושע בן נון לרחב הזונה לכן נכנעו בו הקליפות אז ל"א מלכים ובשעה שאמר יהושע (שם י) שמש בגבעון על סמא"ל בגימטריא גבעו"ן הוא היה אז דומם כאבן ושנים אנשים מרגלים היו אז חרש וירח היא בעומקא דתהומא רבה ע"ס (ישעיה כד) וחפרה הלבנה ובושה החמה וכשעשה תרח תשובה נהפכה נון של חרן כי כל זמן שרשעים בעוצם חרון אף בעולם דהיינו כל כוחות הדין של יצח"ק אינון שחשבונו ר"ח נכנסת נ' של קדושה בתוך הקליפה ונתפשטה שם נעשה ממנה נון פשוטה ז"ס נ' ארוכה של (במדבר כז) ויקרב משה את משפטן לפני י"י שמת בחטא של נחש כדדריש ההוא ינוקא בזוהר על אבינו מת במדבר הנקוד בטעם זרקא לעילא ע"ש פ' בלק וז"ס (בראשית לו) אחות לוטן תמנע לו"ט שהיה א"דם רע בליעל והיו בו ניצוצות טהרה ולקח אור נגה (שם יג) ויאהל עד סדום ונטה קו לסטרא אחרא ז"ס (איכה ב) חשב י"י להשחית חומת בת ציון נטה קו ר"ל בזה שנטה קו המישור לתוך הקליפות בזה השחית חומת בת ציון כי נחש אחיזתה בן' רבתי של (עגלתן) [עקלתון] כמבואר בלימוד אצילות וזה ענין אות מטה משה שנהפך לנחש ממטה שהראה הקב"ה ענין ישראל להעלות (ירמיה טו) יקר מזולל ומשה שהיה מיסוד אבא (שמות ב) מן המים משיתיהו מימי חכמה העליונה העלה אותה מכל וכל ז"ש (שם ג) בהוציאך את העם הזה תעבדון בנ' פשוטה שאז פסקה זוהמת הנחש ביום נ' ואז נתנו מן אור שלהם כמ"ש ע"פ (דברים לג) וזרח משעיר למו ר"ל שלא די שמה שחטפו הן מן ניצוצות טהרה סוד שבי שלהם שלקחו ישראל רק נתנו להם גם כן מתנות שלהם שהם אור קדושה שביניהם ז"ס (תהלים סח) עלית למרום שבית שבי היא הניצוץ שלקחו הם וחטפו מן הקדושה גם לא די שלקחת גם כן מתנות באדם מה שהיה באדם רע בליעל גם כן לקחת ממנו ומיד כשחטאו בעגל לקחו הם את שלהם כי באו ק"ך רבוא של מלאכי חבלה מק"ך צירופי אלקים ולקחו את שלהם כי נתנו המתנה על תנאי (בראשית כז) והיה כאשר תריד ופרקת עלו מעל צוארך כי עד הצוואר מגיע אוסיפו לחטוא (במדבר כא) וישב ממנו שבי על סוד קליפת נגה שבי כולהו איתניהו בי' כי הוא רזא דק דטיקלא (קהלת ד) דמעת העשוקים כשמת אהרן שהיה ראש לבנין והיה מקיף מז' מקיפין של אמא כי משה באבא ואהרן באמא. ז"ש ששבו שפחה אחת היא סוד הטיקלא כי סוד אמה העבריה היא בעולם הבריאה עבד עברי ביצירה ועבד כנעני בעשייה תמן סנדלפון עושק ולוקח הניצוצות הנידחות ז"ס כנען בידו מאזני מרמה לעשוק אהב ר"ל כנען הוא סוחר (יחזקאל א) אופן א' בארץ בידו מאזני מרמה שלוקח ועושק הניצוצות שיורדים לשם לתוך הקליפה. ה' גאולות תלויין בה' אותיות מנצפ"ך אברהם כ"ך יצחק מ"ם יעקב נ"ן משה פ"ף משה צ"ץ:

וימת גם אותו. מלת גם תורה ששניהם בעבירה אחת מתו, ודרשו רז"ל בשלמא אונן כיון שאמר לו אביו והקם זרע לאחיך חשב בדעתו שאין הבנים הנולדים נקראים זרעו לפיכך שחת ארצה, אלא ער מאי טעמא עבד הכי, כדי שלא תתעבר ותכחיש יופיה. והיתה כונת יהודה כשאמר והקם זרע לאחיך, על אחיך שמת, כמו (בראשית כ) אמרי לי אחי הוא, שפירושו עלי. ומן הכתוב הזה למדו רז"ל כל המוציא שכבת זרע לבטלה חייב מיתה. והשחתה זו שאמר ושחת ארצה הוא עון דור המבול שכתוב בו (בראשית ו) כי השחית כל בשר. ונקרא ער רע בעיני ה', וכן באונן וירע בעיני ה', וכן באנשי סדום (בראשית י״ג:י״ב-י״ג) ואנשי סדום רעים וחטאים לה'.

והוא יושב. והוא היה ביום ההוא יושב בסדום,