פרשנות מצטטת על בראשית יד:ו

אש דת למו. התורה שנתנה באש וברק ואמר כי טעם ה' מסיני בא דרך תפלה כאומר אתה שבאת בסיני והנחלת תורה יחי ראובן וזה רחוק כי היה ראוי להיות החיה ואל תמית. וחסרי אמונ' אמרו כי טעם משעיר על דת אדום. ופארן על דת ישמעאל ואלה תועים הלא ראו כי לא החל בתחלה כי אם לברך ישראל לבדם וכן כתוב אשר ברך משה איש האלהים את בני ישראל ואמר וזרח משעיר למו שפירושו להם כמו ואין למו מכשול. והנכון בעיני שהפרשה היא ברכה כלל לכל ישראל ואח״‎כ פרט לכל שבט ושבט ואחר כן כללם במקום אין כאל ישורון. והנה מצאנו שאמרה דבורה ה' בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום והנה אין שדה אדום הר כאשר אמר הגאון כי שלשה הרים הם סמוכים או לנכח ובס' תהלות אלהים בצאתך לפני עמך בצעדך בישימון סלה ואחריו כתוב ארץ רעשה ובצעד השכינה בישימון לא היה יום מתן תורה. כי אחר מדבר פארן באו בישימון ואמר חבקוק אלוה מתימן יבוא שהוא מבני אדום תימן אומר כטעם משדה אדום. והנה הכל במלחמות ידבר והעד יקום אלהים יפוצו אויביו וכאשר יושיע השם את עבדיו ידמה הכתוב רדת עזר מהשם והארץ תמוג וההרי' ימסו והשמים ירעשו והעד בשירו' דוד ותגעש ותרעש הארץ. וטעם זה סיני פירשתיו במקומו. וכן הוא הפירוש השם בא והטעם הכבוד שנכנס בישראל ותחלת הכנסו מסיני וזרח משעיר והטעם כל השנים שהיו ישראל במדבר לא הראה השם גבורה בעמים עד בא ישראל אל שדה אדום וכן כתוב בהררם שעיר עד איל פארן והנה הם קרובים שעיר ופארן והטעם מפורש כי ממקום שעיר כאשר באו לשעיר אז זרח הכבוד לישראל והופיע מהר פארן והטעם כפול כי פה הראה יפעתו:

וקדוש מהר פארן סלה. הוא כמו הפוך וקדוש סלה מהר פארן ור״ל כשבא ה׳ הקדוש מעולם כשעברו הר פארן שהוא סמוך לארץ אדום כמ״ש בהררם שעיר עד איל פארן (בראשית י״ד:ו׳) והר שעיר הוא ארץ אדום והוא תימן וכפל הדבר במ״ש:

והגבלן. מקום ששמו כך כדכתיב בספר יהושע (יג, ה) והארץ הגבלי, ויתכן שחבל ארץ ההיא נקראה בשם גבלן על שם העיר גבל אשר היתה תכונתה שמה ונזכרת גם כן במדרש (קהלת (א) פסוק (ד) דור הולך ודור בא [סימן ב]) ר' לוי ור' יעקב גבלאי בשם רבי חנינא. ומצאתי בספר מערכי לשון, והגבלן ישום בהררם שעיר (בראשית י"ד, ו) תרגם יונתן בן עוזיאל דבטוריא רמיא דגבלא, וכן (שם ל"ב, ד) ארצה שעיר תרגם יונתן בן עוזיאל לארעא דגבלא, ואולי על זה יכוון כאן שבעל ארץ הגבלן ישומם: