פרשנות מצטטת על בראשית יז:טז

וּבֵאוּר הָעִנְיָן הוּא, שֶׁכַּאֲשֶׁר נִפְקְדָה שָׂרָה נִפְקְדוּ כָּל הָעֲקָרוֹת עִמָּהּ, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי פָּרָשַׁת לֶךְ לְךָ עַל פָּסוּק ״וְהָיְתָה לְגוֹיִם״ (בראשית יז טז). וְאַף עַל פִּי שֶׁנִּפְקְדוּ עִמָּהּ, מִכָּל מָקוֹם לֹא הָיוּ שָׁוִים לְשָׂרָה, כִּי פְּקִידַת שָׂרָה בִּלְשׁוֹן עֲשִׂיָּה מַמָּשׁ בְּפֹעַל יְדֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (מדרש תהלים קלט ה) ״גְּדוֹלִים צַדִּיקִים מִמַּעֲשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ, כִּי הַצַּדִּיקִים נִבְרְאוּ בִּשְׁתֵּי יָדַיִם״ כוּ׳, דְּהַיְנוּ עֲשִׂיָּה מַמָּשׁ, וּבִלְשׁוֹן דִּבּוּר הַמּוֹרֶה עַל חִבָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית טו ד) ״וְהִנֵּה דְבַר ה׳ אֵלָיו לֹא יִירָשְׁךָ זֶה, כִּי אִם אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ״ וְגוֹ׳. אֲבָל שְׁאָר הָעֲקָרוֹת בִּלְשׁוֹן פְּקִידָה לְבַד וּבִלְשׁוֹן אֲמִירָה שֶׁאֵין בּוֹ חִבָּה כָּל כָּךְ, כִּי פָּרָשַׁת לֶךְ לְךָ מַתְחִיל בִּלְשׁוֹן אֲמִירָה, וְשָׁם נֶאֱמַר (בראשית יז טז) ״וּבֵרַכְתִּי אֹתָהּ וְהָיְתָה לְגוֹיִם״, רָצָה לוֹמַר שֶׁתִּהְיֶה לְעֵזֶר לְכָל הַגּוֹיִם, כִּי יִפָּקְדוּ עֲקָרוֹת שֶׁל גּוֹיֵי הָאֲרָצוֹת עִמָּהּ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ״וַה׳ פָּקַד אֶת שָׂרָה״, כְּאִלּוּ אָמַר עִם שָׂרָה, פֵּרוּשׁ ״אֶת״ מְשַׁמֵּשׁ לְשׁוֹן עִם, כְּמוֹ ״הַבָּאִים מִצְרַיְמָה אֵת יַעֲקֹב״ (שמות א א), שֶׁאוֹתָן הָעֲקָרוֹת שֶׁנִּפְקְדוּ עִם שָׂרָה לֹא נִפְקְדוּ אֶלָּא בִּלְשׁוֹן פְּקִידָה וּבִלְשׁוֹן אֲמִירָה. אָמְנָם ״וַיַּעַשׂ ה׳ לְשָׂרָה״, פֵּרוּשׁ לְשָׂרָה עַצְמָהּ, בִּלְשׁוֹן דִּבּוּר ״כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר״ וַעֲשִׂיָּה מַמָּשׁ. דֶּרֶךְ מָשָׁל, מִי שֶׁאֵינוֹ אוֹהֵב גָּדוֹל לַחֲבֵרוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁלִּפְעָמִים הוּא זוֹכְרוֹ, מִכָּל מָקוֹם אֵינוֹ עוֹשֶׂה כָּל כָּךְ בַּעֲבוּרוֹ, אֲבָל בִּשְׁבִיל אוֹהֲבוֹ הוּא נִכְנָס בָּעֳבִי הַקּוֹרָה וְעוֹשֶׂה בַּעֲבוּרוֹ. וּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר ״וַה׳״ בְּוָא״ו, רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (בראשית רבה נג ב) ״כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר ׳וַה׳׳ הוּא וּבֵית דִּינוֹ״. סֶמֶךְ מִכָּאן לְדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ראש השנה יא.) שֶׁפְּקִידָה זוֹ הָיְתָה בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, אֲשֶׁר בּוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹשֵׁב בַּדִּין עִם כָּל בֵּית דִּינוֹ שֶׁלְּמַעְלָה, לְכָךְ קוֹרִין פָּרָשָׁה זוֹ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה.

כַּאֲשֶׁר אָמָר. בְּאָמְרוֹ "וּבֵרַכְתִּי אוֹתָהּ" (בראשית יז:טז), וְזֶה הָיָה שֶׁהֵסִיר מִמֶּנָּה קִלְלַת חַוָּה בְּעִבּוּר וּבְלֵידָה וּבְגִדּוּל, כְּאָמְרוֹ "הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ" (בראשית ג:טז).

וַיַּעַשׂ ה' לְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר. כְּאָמְרוֹ (בראשית יז:טז) "וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָּה לְךָ בֵּן", שֶׁלֹּא כְּמִנְהַג הַמּוֹלִידִים בְּעֵת זִקְנָה שֶׁיּוֹלִידוּ עַל הָרוֹב נְקֵבָה:

קרוהו. משקל חזק כמו מן קרה דוגמת המקרה במים עליותיו (תהילים ק״ד:ג׳) וקו"ף של קרוהו אינה נהוגה לינקד בחיר"ק בענין זה מפני רי"ש של אחריה כמו ברך (שם י') חרף עשהו (משלי י״ז:ה׳) וברכתיה והיתה לגוים (ראשית י"ז) וזריתים בארצות (יחזקאל כ"ט):