פרשנות מצטטת על בראשית יז:יא

ויקרא. מצאנו ברית יחיד בעבור שני דברים גם יתכן להיות מצוה אחת בעבור דברים רבים כמצות העולה והקרבן כי בתת כל חלק בעתו ימלט החלק שיש לו חלק לעולם הבא על כן פירוש לכפר לתת כופר והעד מתחלת כי תשא על כן כתיב פן יפגענו בדבר גם יש בעולות סודות לעתידות גם יתבונן מכל קרבן סוד התולדות והחטאות והמצות להחיות מורי התורה. וטעם ויקרא אל משה אחר ולא יכול משה שהכבוד קראו מאהל מועד שיבוא שם ושם ידבר עמו והכבוד לפנים מהפרכת ושם היה משה נכנס כי כן כתוב וזה טעם ותמונת ה׳‎ יביט. וטעם להזכיר הקרבנות קודם המצות כי השכינה תשוב אל מקומה אם לא ישמרו תורת העולה וכן היה וחלילה חלילה להצטרך לעולה וכן כתוב אם ארעב לא אומר לך רק יש לו סוד:

וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא. כִּי שָׁם נִמּוֹל אַבְרָהָם אָז, וְכָל בֵּיתוֹ נִמּוֹלוּ אִתּוֹ שָׁם. הוֹפִיעַ הָאֵל יִתְבָּרַךְ שְׁכִינָתוֹ לְעַמּוֹ בַּבְּרִית, כְּמִשְׁפָּט לְכָל כּוֹרְתֵי בְּרִית, כְּעִנְיַן "אַתֶּם נִצָּבִים וְכוּ' לְעָבְרְךָ בַּבְּרִית" (דברים כט:ט-יא), וּכְעִנְיַן "וַיִּכְרֹת לִפְנֵי ה' וַיַּעֲמֹד כָּל הָעָם בַּבְּרִית" (מלכים ב כג:ג). וְנִרְאָה לְאַבְרָהָם שֶׁהָיָה מוּכָן מִכֻּלָּם לְאוֹתָהּ הַמַּרְאָה, וְכֵן עִנְיַן "וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה'" (שמות ד:כד), שֶׁלֹּא נִרְאָה שָׁם לְדַבֵּר עִם מֹשֶׁה, אֲבָל הוֹפִיעַ שְׁכִינָתוֹ לְקַבֵּל בְּרִית בְּנוֹ, כְּאָמְרוֹ "בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם לְדוֹרֹתֵיכֶם" (בראשית יז:יב). וְאוּלַי בִּשְׁבִיל זֶה נָהֲגוּ לְהָכִין כִּסֵּא בְּעֵת הַמִּילָה וּבִמְקוֹמָהּ.

שהיא מצוה ראשונה שנצטוו. וגיד הנשה (להלן לב, לב) שהיא לפני "החודש הזה לכם" (קושית הרא"ם), על כרחך על ידי משה גם כן נצטווה גיד הנשה לישראל, וכן מילה (להלן יז, יא), שהרי כתיב (דברים לג, ד) "תורה צוה לנו משה" בגימטריא תרי"א, ו"אנכי" ו"לא יהיה לך" (שמות כ, ב-ג) מפי הגבורה שמענו. דמאחר שגם מילה וגיד הנשה מפי משה נצטוו, יש להתחיל מן "החודש הזה לכם" מצוה ראשונה שנצטוונו מפי משה. ואין להקשות אם היה מתחיל מן "החודש הזה לכם" אם כן לא היה נכתב בתורה מילה וגיד הנשה, דאין זה קשיא, דאם היה מתחיל "החודש הזה לכם" היה נכתב מילה וגיד הנשה אחר "החודש", אלא שעתה שהוצרך להתחיל בסיפור האבות והמצות שנתנו להם, שהם מילה וגיד הנשה, לא הוצרך לחזור ולכתוב מה שכבר נכתב. ומילה שחזר וכתב (ויקרא יב, ג), אין זה אלא לדרשה, כדאיתא ביבמות בפרק הערל (יבמות עב ע"ב), ובפרק ר' אליעזר דמילה (שבת קלב.):

אתיא אות אות - בשבת כתיב (שמות לא) כי אות היא ובמילה כתיב (בראשית י״ז:י״א) והיה לאות ברית מה להלן שבת אף כאן שבת: