פרשנות מצטטת על בראשית יז:יב

וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא. כִּי שָׁם נִמּוֹל אַבְרָהָם אָז, וְכָל בֵּיתוֹ נִמּוֹלוּ אִתּוֹ שָׁם. הוֹפִיעַ הָאֵל יִתְבָּרַךְ שְׁכִינָתוֹ לְעַמּוֹ בַּבְּרִית, כְּמִשְׁפָּט לְכָל כּוֹרְתֵי בְּרִית, כְּעִנְיַן "אַתֶּם נִצָּבִים וְכוּ' לְעָבְרְךָ בַּבְּרִית" (דברים כט:ט-יא), וּכְעִנְיַן "וַיִּכְרֹת לִפְנֵי ה' וַיַּעֲמֹד כָּל הָעָם בַּבְּרִית" (מלכים ב כג:ג). וְנִרְאָה לְאַבְרָהָם שֶׁהָיָה מוּכָן מִכֻּלָּם לְאוֹתָהּ הַמַּרְאָה, וְכֵן עִנְיַן "וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה'" (שמות ד:כד), שֶׁלֹּא נִרְאָה שָׁם לְדַבֵּר עִם מֹשֶׁה, אֲבָל הוֹפִיעַ שְׁכִינָתוֹ לְקַבֵּל בְּרִית בְּנוֹ, כְּאָמְרוֹ "בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם לְדוֹרֹתֵיכֶם" (בראשית יז:יב). וְאוּלַי בִּשְׁבִיל זֶה נָהֲגוּ לְהָכִין כִּסֵּא בְּעֵת הַמִּילָה וּבִמְקוֹמָהּ.

השרש הב' הוא שהמצוה היא למולו לאב בן ח' ימים כי אי אפשר שתהיה זאת המצוה לנולד כי אינו בן דעת ותשוב בהכרח זאת המצוה למי שהבן ברשותו לעשות ממנו בחפצו והוא האב ואולם האם עם שאינה שולטת בזה הנה אין לנשים בקיאות בכמו אלו הפעולות לחסרון דעתם ואינם גם כן בגדר זאת המצוה מצד עצמותם והוא שראוי שיהיה השליח בפעל מה שראוי לפועל ההוא מצד עצמו כבר נתבאר זה בא' מקדושי' ומזה גם כן יתבאר שהרב חייב למול את העבד שהוא יליד בית בשמיני כי החיוב למול יליד בית בשמיני שנ' בפרשת לך לך בן שמונת ימים ימול לכם כל זכר לדורותיכם יליד בית ומקנת כסף והוא מבואר שאי אפשר שישוב אמרו בן שמונת ימים למקנת כסף כי על הרוב כבר יהיה מקנת כס אחר היותו בן שמונת ימים ולזה הוא מבואר שזה ישוב ליליד בית לבד ואולם למקנת כסף ראוי שימול אותו הרב ביום שהוא מקנת כסף כי התורה לא הגבילה בזה זמן ראוי שיהיה האדם זריז בענין המצו' כבר נתבאר זה בי"ט בשבת וראוי שיתבאר מזה שמילת הבן ויליד בית בשמיני דוחה את השבת ואת הי"ט כי התורה הגבילה זה לזה ויחוייב מזה שיהיו הדברים העצמיים למילה אפשר לעשותם קודם זה כמו האיזמל שמלין בו ומה שידמה לזה רוצה לומר שאין עושין האזמל בשבת לצורך המילה כי הם מכשירי מילה אבל הדברים העצמיים למילה שאי אפשר לעשותם קודם זה דוחין שבת וי"ט כבר נתבאר זה בי"ט משבת ובט' מפסחים והוא מבואר אם היה בזה ספק אם מצד הזמן שהוא ספק שמיני אם מצד הנושא שהוא ספק אם הוא חייב למול כמו הענין במי שנולד מהול שכיון שאי לו בשר ערלה ידמה שלא יתחיי' למול שנ' ימול בשר ערלתו ולפי שלא מל ידמה שיצטרך להטיף דם ברית אין מילתו דוחה את השבת ואת הי"ט כבר נתבאר זה בי"ט משבת:

וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת לָמָּה הֻצְרַךְ לְצַוּוֹת לָזֶה, וַהֲלֹא כְּבָר אָמְרָה הַתּוֹרָה בְּפָרָשַׁת לֶךְ לְךָ כָּל פְּרָטֵי דִּינֵי מִילָה. וְאִם לְהוֹדִיעַ שֶׁצָּרִיךְ לָמוּל בַּיּוֹם וְלֹא בַּלַּיְלָה, גַּם לְהוֹדִיעַ אֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תורת כהנים, שבת קלב.) ״וּבַיּוֹם״ אֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת, קָשֶׁה, לָמָּה לֹא רָשַׁם ה׳ פְּרָטֵי דִּינִים אֵלּוּ שָׁם בְּפָרָשַׁת מִילָה שֶׁנִּכְתְּבָה בְּפָרָשַׁת לֶךְ לְךָ (בראשית יז:יב)?

ונמלתם. כְּמוֹ וּמַלְתֶּם, וְהַנּוּ"ן בּוֹ יְתֵרָה לִיסוֹד הַנּוֹפֵל בּוֹ לִפְרָקִים, כְּגוֹן נ' שֶׁל נוֹשֵׁךְ ונ' שֶׁל נוֹשֵׂא, וּנְמַלְתֶּם, כְּמוֹ וּנְשָׂאתֶם; אֲבָל יִמּוֹל לְשׁוֹן יִפָּעֵל, כְּמוֹ יֵעָשֶׂה, יֵאָכֵל: