פרשנות מצטטת על בראשית יז:יג

גר נימול כו׳. יש לתמוה דקשי׳ רישא אסיפא דרישא קתני גר נימול לעולם לח׳ ובסיפא מפליג דנימול פעמים לשמונה. ועוד דהאיך שייך בגר לחלק בין טבלה ללא טבלה. אכן בתר עיונא בגמ׳ נראה ברור שיש כאן כמה טעיות וה"ג במס' שבת דף קל"ה ע"ח א"ר אסי כל שאמו טמאה לידה נימול לח׳ אין אמו טמאה לידה אינה נימול לח׳ שנא' אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים וביום השמיני ימול בשר ערלתו. ושם ע׳׳ב כתנאי יש יליד בית שנימול לא' ויש יליד בית שנימול לח׳ יש מקנת כסף שנמול לא׳ ויש מקנת כסף שנימול לח׳. יש מקנת כסף שנימול לא׳ ויש מקנת כסף נימול לח׳ כיצד לקח שפחה מעוברת ואח"כ ילדה זהו מקנת כסף הנימול לח׳ לקח שפחה וולדה עמה זהו מקנת כסף הנימול לא'. ויש יליד בית הנימול לח׳ כיצד לקח שפחה ונתעברה אצלו וילדה זהו יליד בית הנימול לח' ר' חמא אומר ילדה ואח"כ הטבילה זהו יליד בית הנימול לא׳ הטבילה ואח"כ ילדה זהו יליד בית הנימול לח׳ ות"ק לא שני ליה בין הטבילה ואח"כ ילדה ובין ילדה ואח"כ הטבילה דאע"ג דאין אמו טמאה נימול לח׳ ע"כ. פרש"י יש יליד בית נימול לח׳. תרי קראי כתיבי ביליד בית ומקנת כסף חד כתיב בי' ח׳ וחד לא כתיב בי' ח׳ (בראשית י״ז:י״ג) המול ימול יליד ביתך ומקנת כספך ולא מפרש בי׳ לח' ימים וכתיב (שם) ובן שמונת ימים ימול לכם כל זכר לדורותיכם יליד בית ומקנת כסף ומסתברא דהאי דמפרש בי׳ ח' היינו היכא דדמי לישראל מעליא שנולד בביתו של ישראל משקנאה דדומיא דלכם בעינן דכתיב בהאי קרא ימול לכם כל זכר והדר יליד בית ומקנת כסף הלכך לקח שפחה מעוברת וילדה ה"ז מקנת כסף דגוף שלם הוא במעי אמו וקנאה שנימול לח׳ דדומי׳ דלכם שנולד ברשותו של ישראל. לקח שפחה וולדה עמה שכבר ילדתו אע"פ שלא עברו עליו ח׳ ללידתו מלו מיד כדכתיב המול ימול דלאו דומיא דלכם הוא. לקח שפמה ונתעברה אצלו. לא הוי עובר מקנת כסף אלא יליד בית נימול לח׳ דדומיא דלכם הוא ולקמן מפרש יליד בית נימול לא׳ אליבא דת"ק. רב חמא אמר הטבילה לשם עבדות וחלה עניה שם תורת שפחת ישראל דנתחייבה בכל מצות שהאשה חייבת בהן והוי טמאה לידה זהו יליד בית שנימול לח' ילדה והטבילה זהו יליד בית שנימול לא׳ דכל שאין אמו טמאה לידה אין ממתין לו לח׳ כרב אסי ע"כ. ומעתה הדבר ברור מ"ש כאן גר נימול לעולם לח' טעות הדפוס הוא ואדרבה בסוגיא דיבמות מוכח דמלין אותו מיד דבהדיא קתני התם קיבל מלין אותו מיד והכי קי"ל בש"ע סי׳ רס"ח וכן תמה הב"י בסי' הנ"ל על מ"ש הרמב"ם פ"א מה׳ מילה גר שנכנס לקהל ישראל חייב מילה תחלה. ואם מל כשהוא עובד כוכבים צריך להטיף ממנו דם ברית ביום ח' שנתגייר עכ"ל וכתב עליו הב"י ועל מה שהצריך הטפת דם ברית ביום ח׳ יש לתמוה דהיכן מצינו בגר שיצטרך ביום ח׳ אדרבה אמרי׳ קבל מלין אותו מיד משום דשהוי מצוה לא משהינן וז"ע עכ"ל הב"י א"כ מוכח דליכא מאן דס׳׳ל בגר דמלין לח'. ואף הרמב"ם לא קאמר רק בהטפת דם ברית וגם בזה לא קי"ל הכי וא"כ האיך קתני הכא גבי גר דלפעמים נימול לח׳. לכן נראה דכצ"ל הגי׳ בהלכה זו גר נימול לעולם לא׳. ויליד בית נימול לא׳ ונימול לח׳ הא כיצד עד שלא טבלה אמו נולד בן נימול בן יומו כו׳ וזהו ממש כדעת רב חמא במס׳ שבת שהבאתי לעיל דקאמר ילדה ואח"כ הטבילה זהו יליד בית הנימול לא׳ הטבילה ואח"כ ילדה זהו יליד בית הנימול לח'. אכן אנן לא קי"ל הכי אלא כת"ק דר"ח מפליג בין אמו טמאה לידה לאינה טמאה ומשכחת לה יליד בית נימול לא׳ כדמפרש ר"י התם בלוקח שפחה לעוברה וכ"כ בש"ע סי׳ רס"ז ס"א וע׳ בב"י שהאריך בדברי הרמב"ם בדין זה:

לפיכך נגלה עליו בחלקו. נראה דרש"י אינו מתרץ למה נראה אליו שם כי שמא מעשה שהיה כך היה דבאותו זמן היה אברהם שם אלא רוצה לתרץ מה צריך הקרא להודיע ששם נראה אליו דהא כבר נאמר לעיל שהוא שוכן באלוני ממרא ומסתמא שם נגלה כי שם מל את עצמו ובני ביתו ובודאי שלא יצא משם שהיה עדיין חולה ממילתו כיון שהקב"ה בא לבקרו. כתב הרא"ם ואם תאמר מי הכריחו לרש"י דממרא נתן לו עצה דלמא לא נגלה לו שם אלא משום דשם היה אהלו באותו יום וכו' ותירץ דמיתורא דקרא קדריש לה דלא ה"ל למיכתב אלא וירא אליו ה' והוא וגו' כמנהגו בשאר נבואותיו עכ"ל. והוא כעין מה שפירשתי לעיל. א"נ דרש"י דייק מדכתיב בפרשת לך (יד יג) באלוני ממרא האמורי וכך משמע ממלת אמורי ר"ל שאמר לאברהם עשה מה שציווה לך הקב"ה. אך קשה דהיאך יתכן לומר דאברהם אבינו יטול עצה אם לקיים מצות בוראו אם לאו והא צדיק גדול היה ועמד בעשרה נסיונות. והרא"ם מפרש דודאי גם בלאו הכי נמי היה מקיים מצות המילה שהיא מצות בוראו אלא דבשביל זה נטל עצה לפי שאשכול ענר וממרא היו בעלי ברית אברהם ובפה היו נראים לו כאילו הם אוהבים אותו ואברהם היה רוצה לשקול דעתם אם אינם אחת בפה ואחת בלב עמו ואם היו אומרים שימול ודאי בלב נמי אוהבים אותו וסוף דבר אשכול וענר נתנו לו עצה שלא ימול אלא ממרא לבד נתן לו עצה שימול ובזה היה מכיר אברהם בהן. ועי"ל דמשום זה נטל אברהם עצה לפי שהיה סבר ודאי יתנו לו עצה שלא ימול ואעפ"כ ימול את עצמו ואז יהיה שכרו יותר גדול ע"כ לשון הרא"ם. ועי"ל דנטל עצה אם ימול את עצמו בצנעה או בפרהסיא לפי שאברהם אמר שמא לא יניחוהו לימול והוא אמר מול בפרהסיא שלא יהיה בהם כח לעכב את הדבר כדכתיב לעיל בפרשת לך לך (יז כג) בעצם היום וגו'. [מהרי"א]: ול"נ ששאל אם ימול עצמו בפרהסיא כי לא מצינו שנצטווה לימול בפרהסיא דוקא וא"כ ענר ואשכול היו מוחין בידו כדמשמע במדרש (תנחומא וירא ג) אבל ממרא החזיק לבו לימול בפרהסיא ולא יחוש לשונאיו כלל לכך נפרע לו מדה כנגד מדה לכך נגלה בחלקו דייקא. ומה שפירש רש"י לעיל (יז כג) שהקב"ה אמר לו אל תירא זה היה אחר שנתן לו ממרא העצה והסכים הקב"ה עמו. [מהרמ"ש]: ועוד יש מדרש אגדה שמל את אשכול ואת ענר ומתו אמר לו ממרא לא יתקיימו אותם עד שתימול עצמך שנאמר (לעיל יז יג) המל ימול הוא חסר וי"ו לומר המל עצמו ימול אחרים בא אברהם התחיל ומל את עצמו ולא היה יכול מתוך הצער בא הקב"ה וסייעו שנאמר (נחמיה ט ח) וכרות עמו הברית ולפי שנתן לו עצה על המילה לפיכך נגלה עליו בחלקו אבל תימא אם לא יגלה עליו בחלקו היכן יגלה כי בחלקו היה דר וי"ל כי האלהים אנה לידו שידור שם כדי לגלגל זכות עליו: וכי תימא למה לקח עצה יותר על מצות מילה מבשאר מצות שבכל התורה י"ל דבשלמא שאר מצות לא היה צריך ליקח עצה אם ימתין עד שיהא מצווה מפי הקב"ה מפני שיודע שלא יהיה מצווה על שום מצוה אחרת. א"נ אף אם יהיה מצווה אח"כ מפי הקב"ה על איזה מצוה אפ"ה לא נמנע מלקיים אותה מקודם שנצטוה שהרי הוא יכול לחזור ולקיים אותה אח"כ ויהי' מצווה ועושה משא"כ במצות מילה שאם נמול פעם אחד שוב אין יכול לחזור ולמול עצמו פעם שנית. שוב שמעתי שתירוץ זה כתוב בספר משפטי שמואל. [צדה לדרך]:

יש יליד בית שנימול לא' - דתרי קראי כתיבי ביליד בית ומקנת כסף חד כתיב ביה ח' וחד לא כתיב ביה ח' (בראשית י״ז:י״ג) המול ימול יליד ביתך ומקנת כספך ולא מפרש ביה לח' ימים וכתיב (שם) ובן שמונת ימים ימול לכם כל זכר לדורותיכם יליד בית ומקנת כסף ומסתברא דהאי דמפרש ביה לשמנה היינו היכא דדמי לישראל מעליא שנולד בביתו של ישראל משקנאו דדומיא דלכם בעינן דכתיב בההוא קרא ימול לכם כל זכר והדר יליד בית ומקנת כסף הלכך לקח שפחה מעוברת וילדה הרי זה מקנת כסף דגוף שלם הוא במעי אמו וקנאו שנימול לח' דדומיא דלכם הוא שנולד ברשותו של ישראל לקח שפחה וולדה עמה שכבר ילדתו ואע"פ שלא עברו עליו ח' ללידתו מלו מיד כדכתיב המול ימול וגו' דלאו דומיא דלכם הוא לקח שפחה ונתעברה אצלו לא הוי עובר מקנת כסף אלא יליד בית שנימול לח' דדומיא דלכם הוא ולקמיה מפרש יליד בית שנימול לאחד אליבא דת"ק:

ונמלתם. כְּמוֹ וּמַלְתֶּם, וְהַנּוּ"ן בּוֹ יְתֵרָה לִיסוֹד הַנּוֹפֵל בּוֹ לִפְרָקִים, כְּגוֹן נ' שֶׁל נוֹשֵׁךְ ונ' שֶׁל נוֹשֵׂא, וּנְמַלְתֶּם, כְּמוֹ וּנְשָׂאתֶם; אֲבָל יִמּוֹל לְשׁוֹן יִפָּעֵל, כְּמוֹ יֵעָשֶׂה, יֵאָכֵל: