פרשנות מצטטת על בראשית יז:יד

מושך ערלת בשרו מחוץ. כתיב (בראשית. י"ז י"ד) וערל זכר אשר לא ימול בשר ערלתו ונכרתה הנפש ההיא מעמיה את בריתי הפר. דברי רבינו הגאון ז"ל בזה תמוהים מאוד לכאורה. דשבק עיקר כרת דכתיב בהדיא בקרא בערל שלא מל כלל. ונקט מושך ערלתו. דלא כתיב בהדיא בקרא. אלא דאתרבי ביבמות (פרק הערל ע"ב ע"א) מדכתיב את בריתי הפר לרבות המשוך עיי"ש. ותניא בסנהדרין (פרק חלק צ"ט ע"א) ובשבועות (פ"ק י"ג ע"א) ואת מצותו הפר. זה המפר ברית בשר. הכרת בעוה"ז תכרת בעוה"ב עיי"ש. ומבואר בירושלמי (פ"ק דפאה ה"א וריש פרק חלק) דמפר ברית בשר זה המושך לו ערלה עיי"ש. ועוד יש לתמוה דהרי בסוגיא דיבמות שם אמרינן דהמשוך אינו צריך שימול אלא מדרבנן וקרא דאת בריתי הפר אסמכתא בעלמא הוא עיי"ש. וראיתי להתוס' שם (בד"ה ומדבריהם) שכתבו וז"ל והא דאמר בפ"ק דשבועות דמשוך ערלתו בכרת. היינו שלא מל כלל עכ"ל עיי"ש. ודבריהם צ"ע אצלי דהא בפ"ק דשבועות שם לא נזכר משוך כלל. אלא מפיר ברית בשר. ואם סמכו עצמם על מה שאמרו בירושלמי שהבאתי לעיל דמפיר ברית בשר היינו המושך לו ערלה. מ"מ מה שכתבו דהיינו שלא מל כלל. לא משמע הכי מלשון הירושלמי כלל. איברא שראיתי בפסיקתא דרב כהנא (פיסקא ל') שאמרו שם אומות העולם אתה נותן לו בן זכר הוא מושך לו ערלה ומגדל לו בלורית וכו'. אבל ישראל אם אתה נותן לאחד מהן בן זכר. הוא מונה שמונה ימים ומל אותו וכו' עיי"ש. הרי דנקט לשון זה דמושך לו ערלה גם בשאינו נמול כלל. וכן ראיתי במדרש שכל טוב (פ' תולדות) על קרא דשני לאומים ממעיך יפרדו. שכתב וז"ל מתוך מעיך יהיו נפרדין זה מהול וזה מושך לו ערלה וכו' עכ"ל ע"ש:

ולא ספק דוחה את השבת - נראה לר"י דאסמכתא בעלמא הוא ולא איצטריך קרא להכי דהיכי תיסוק אדעתיה לחלל את השבת ולא ידענא אם הוא בר חיוב מילה או לא כדמפרש לקמן דספק נולד לז' או לח' ומשום נולד בין השמשות לא איצטריך נמי קרא דמוטב דתיבטל מצות מילה בשמיני מספיקא בשב ואל תעשה ואל יחלל שבת בידים מספק אלא נראה לר"י דעיקר האי קרא אתא לאנדרוגינוס שאינו דוחה שבת ונולד כשהוא מהול ומיהו לא מחד ערלתו נפקי דאין סברא לומר שקולים ויבואו שניהם אלא תרי קראי כתיבי חד במילה בזמנה וביום השמיני ימול בשר ערלתו וחד במילה שלא בזמנה דגדול וערל זכר אשר לא ימול בשר ערלתו (בראשית י״ז:י״ד) א"נ קרא אתא לאנדרוגינוס ונולד כשהוא מהול מסברא ידעינן דאין צריך להטיף דם ברית ר"י אי נמי עיקר קרא לנולד כשהוא מהול ולאנדרוגינוס לא צריך קרא דהא נפקא ליה לר' יהודה לקמן דאנדרוגינוס טעון מילה מדכתיב כל זכר ורבנן הוו דרשי לדרשה אחריתי:

הבא על האם וכו'. דעל כל העריות כולן הוא אומר בסיפא (שם) ונכרתו הנפשות העושות. והמגדף. דכתיב (במדבר ט"ו) את ה' הוא מגדף [לא בא הכתוב. אלא ליתן כרת למברך את השם. כחכמים דראב"ע דאמרי הכי דף ז']. והעובד עבודה זרה. דכתיב (שם) כי דבר ה' בזה ואת מצותו הפר הכרת תכרת. ובעובד ע"ז מיירי דזהו דבר ה'. דאמר בסנהדרין [צ"ט ע"א]. אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום. ולא יהיה לך בעבודה זרה מדבר. והנותן מזרעו למולך. כתיב בהדיא גביה (ויקרא כ') ושמתי אני את פני באיש ההוא והכרתי אותו. ובעל אוב. והנפש אשר תפנה אל האובות וגו' והכרתי (שם). ומחלל שבת. כי כל העושה בו מלאכה ונכרתה וגו' (שמות ל"א). וטמא שאכל את הקדש. כל איש אשר יקרב וגו' וטומאתו עליו ונכרתה (ויקרא ז') [עיין במ"ב פי"ג דזבחים]. הבא אל המקדש [טמא]. כי את משכן ה' טמא ונכרתה (במדבר י"ט). והאוכל חלב כי כל אוכל חלב ונכרתה (ויקרא ז'). בדם. כל אוכליו יכרת (שם י"ז). בנותר. ואוכליו עונו ישא כי את קדש ה' חלל ונכרתה (שם י"ט). ופגול. יליף מנותר [כמ"ש במשנה ג' פרק ב' דזבחים]. והשוחט ומעלה. פירשם הר"ב. והאוכל חמץ בפסח. כל אוכל חמץ ונכרתה (שמות י"ב). והאוכל ביוה"כ. כל הנפש אשר לא תעונה ונכרתה (ויקרא כ"ו) ועינוי מאכילה [כמ"ש בר"פ בתרא דיומא]. העושה מלאכה ביוה"כ. כל מלאכה לא תעשו וגו' והאבדתי (שם) והוא כרת. והמפטם את השמן. אשר ירקח כמוהו וגו' ונכרתה (שמות ל'). ועמ"ש בדבור והסך. קטרת. איש אשר יעשה כמוה וגו' ונכרתה מעמיו (שם). פסח. והאיש אשר הוא טהור וגו' וחדל וגו' ונכרתה (במדבר ט'). מילה. וערל זכר אשר לא ימול וגו' ונכרתה (בראשית י"ז). רש"י:

דכתיב ביה ברית - וערל זכר אשר לא ימול וגו' את בריתי הפר (בראשית י״ז:י״ד) והאי קרא בגדול כתיב מדמחייב ליה כרת שאם לא מלו אביו חייב למול את עצמו ולידחי שבת ואנן אמרינן לקמן דאפילו יום טוב אינה דוחה אלא בזמנה:

תינח גדול - בר עונשין דכתיב ביה בשר וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו (בראשית י״ז:י״ד) והאי בבר עונשין משתעי מדמחייב ליה כרת וקטן נמי בזמנה ביום השמיני כתיב ביה בשר וביום השמיני ימול בשר ערלתו: