וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים אֲבָל֙ שָׂרָ֣ה אִשְׁתְּךָ֗ יֹלֶ֤דֶת לְךָ֙ בֵּ֔ן וְקָרָ֥אתָ אֶת־שְׁמ֖וֹ יִצְחָ֑ק וַהֲקִמֹתִ֨י אֶת־בְּרִיתִ֥י אִתּ֛וֹ לִבְרִ֥ית עוֹלָ֖ם לְזַרְע֥וֹ אַחֲרָֽיו׃
מלבי"ם
וה' פקד את שרה. כבר בארתי באילת השחר שבמקום שיקדים השם אל הפעל יורה שהיה הדבר קודם לכן. ור"ל שעוד קודם שלקחה אבימלך כבר נתעברה מאברהם, וזה כדעת ר' חמא במד' שילדה לשבעה מקוטעין, כי ע"כ בעת שלקחה אבימלך לא נכר עוברה, ואם ילדה לתשעה יאמרו שמאבימלך נתעברה וילדה לז' מקוטעין, ומ"ד שילדה לתשעה ס"ל שה' פקד את שרה אחר מעשה דאבימלך, ומעשה דאבימלך היה עשרה או י"א חדשים קודם לדתה, וידעו ג"כ שלא נתעברה מאבימלך. ומה שהקדים השם אל הפעל בא להורות קשור המעשה, שע"י שהתפלל על אבימלך ה' פקד את שרה, כענין מ"ש המתפלל על חברו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחלה.וה' פקד, יש הבדל בין אמירה ובין דבור כמ"ש באורך בס' התו"ה (ויקרא סי' ג') שהדבור יציין גם פירוש הדברים, ויש הבדל בין זכר ובין פקד, שהפקודה היא תמיד לעשות לו איזה דבר, ותחלה אמר ה' בפ' לך, אבל שרה אשתך יולדת לך בן, וזה קרא אמירה, וזה נתקיים בעת שפקדה ליתן לה הריון, ואח"כ דבר ופירש ע"י המלאך וגבל את הזמן למועד אשוב אליך, שיהיה בפסח בשנה הבאה, ועז"א פויעש ה' לשרה כאשר דבר:
שפתי חכמים
לאברהם. ולא לשרה כי לא מצינו דיבור ה' לשרה. הקשה מהרא"ם אבל יש לתמוה למה לא פירש גבי כאשר אמר לאברהם ולא לשרה ותירץ ואפשר מפני שאמר אמירה ויאמר אבל שרה וגו' (לעיל יז יט) שזו האמירה לאברהם נאמרה לא רצה לפרש וגבי כאשר דבר נמי לא היה צריך לפרש מכיון שאמר גבי דבר ה' היה אל אברם (לעיל טו א) אלא כדי להודיע ההפרש שבין ויעש ה' לשרה כאשר דבר ובין למועד אשר דבר שהראשון שב לאברהם והשני למועד כמו שכתב אחר זה. וא"ת ל"ל לרש"י לפרש זה וי"ל ר"ל אע"פ שלא אמר הקב"ה לא יירשך זה וגו' (שם שם ד) אלא לאברהם אבל לא הבטיחו שיהי' היורש משרה מ"מ ויעש ה' לשרה אע"פ שלא דבר אלא לאברהם. [מהרש"ל]:
אור החיים
עוֹד יְכַוֵּן הַכָּתוּב עַל פִּי מַה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּפָסוּק (בראשית י״ח:י׳) ״בֵּן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ״ שֶׁבָּא מִצַּד הַנְּקֵבָה, וּלְסִבָּה זוֹ הֻצְרַךְ לָעֲקֵדָה. וְיָדוּעַ הוּא כִּי זוֹ הִיא סִבַּת מִיתַת שָׂרָה, וּלְפִי מַה שֶׁכָּתַבְתִּי כִּי הִקְפִּיד ה׳ עַל צְחִיקַת שָׂרָה וְקִיֵּם הַגְּזֵרָה שֶׁלֹּא תֵּלֵד שָׂרָה אֶלָּא בֵּן מִסִּטְרָא דְּנוּקְבָא, כְּאָמְרוֹ (בראשית י״ז:י״ט) ״אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יוֹלֶדֶת״. לָזֶה אָמַר וַיַּעַשׂ ה׳ לְשָׂרָה כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר, וְיָדוּעַ הוּא כִּי הַדִּבּוּר קָשֶׁה, וְהוּא שֶׁלֹּא יְלָדַתּוֹ שָׁלֵם בַּשְּׁלֵמוּת הַצָּרִיךְ, וְנִתְגַּלְגְּלוּ הַדְּבָרִים וְנִפְטְרָה שָׂרָה מִסִּבָּה זוֹ. וּלְדֶרֶךְ זֶה קִיּוּם הַהַבְטָחָה עַל הַשְּׂרִיטָה שֶׁשָּׂרַט לָהּ הַמַּלְאָךְ נִרְמְזָה בַּפָּסוּק שֶׁאַחֲרֵי זֶה דִּכְתִיב ״לַמּוֹעֵד אֲשֶׁר דִּבֶּר אֹתוֹ״ וְגוֹ׳.