פרשנות מצטטת על בראשית יז:כב

וקרא העלות ענין הנבואה כו'. הנה ענין הירידה מצאה הרב באל ית' שוה ודומה להשאלה שזכר בירידת האיש בעיונו לדבר פחות וכן יאמר באלוה ית', אבל העליה שהיא בעיון בדבר מעולה ונכבד, אי אפשר שיאמר על הבורא ית', כי אין עיון נכבד ומעולה אצלו, ולכן אמר שהעליה הוא הסתלקות אותה הירידה, כי בהיותו מעיין בדרכי בני אדם יאמר עליו ית' ירד, ובהסתלקו מזה יאמר שהוא עולה, ואמר ענין הנבואה ולא אמר ענין השכינה, לפי שהסתלקות הנבואה מן הנביא אינו כהסתלקות השכינה מהמקום, כי הסתלקות השכינה מהמקום לא ישאר באותו מקום רושם מזה, וישאר אותו מקום שלול ונעדר מאותו שלמות, ואין כן הנביא שבהסתלקו ממנו הדבקות האלהי, תשאר עמו הנבואה, שהשיג וידע אותה ויספרה לבני אדם, ולכן הבדיל הרב ביניהם ואמר העלות ענין הנבואה, ר"ל שלא תסתלק הנבואה כי עם הנביא תשאר, אבל תסתלק ענין הנבואה והוא הדבקות האלהי. ואמר בזה העלות לפי שמצינו בה לשון עליה, ויעל אלהים מעל אברהם (בראשית י"ז כ"ב) כמו שיזכור. אבל בהסתלקות השכינה שלא מצינו לשון עליה כמו שאזכור, לא אמר הרב העלות אבל אמר סור השכינה מן המקום. והותרה בזה הערה יו"ד. וההערה הי"א הותרה עם מה שפרשתי שאין זה לרב השאלה רביעית, אבל היא דוגמת ההשאלה הקודמת ואיך יאמר באל ית', ועכ"ז אין ההשאלה הזאת אמור לקודמות, כי הירידה בעיון האדם הוא מתפעל ומקבל, והאל ית' בהשפעות נותן ופועל ומשפיע באדם, ואמנם השכינה עם היותה מתייחסת אל המקום, הנה לא יאמר בה ירידה ממין הירידה הגשמית שהיא אשר ירד הגוף ממקום גבוה אל מקום שפל, ואמנם השכינה לא תרד ממקום גבוה אבל היא נבראת ונראית באותו מקום, האמנם בבחינת היותה מושפעת הנבואה והשכינה מהאל ית', והיותו מעיין ומתעסק בהשלמת בני אדם נאמר בו יתברך שירד בהתעסקות הזה:

שנכרתו עליה י"ג בריתות. שנאמרו בפרשת מילה ומנאן הרמב"ם בפירושו וזיל קרי ביה רב. אבל קשיא לי שאין כולם מורים על כריתות ברית כמו והיה לאות ברית. את בריתי הפר שאינם אלא כמו סיפור דברים. ועוד למאי נ"מ כרת ה' י"ג בריתות דכיון דהחזיק דבריו בברית א' כבר נתקיים ומה לי עוד יותר לכך נ"ל דודאי שאלו הי"ג בריתות שבפרשת מילה לא באו כולם על כריתת ברית אבל הענין שממספרם וממנינם אנו יודעים שנכרתו עליה י"ג בריתות כלומר שלכך באו במספר י"ג לומר לך שזאת המצוה שקולה וגדולה וברית כרותה עליה כמו שנכרת ברית על הי"ג מדות שנאמרו למשה רבינו ע"ה ושם נאמר (שמות ל״ד:י׳) הנה אנכי כורת ברית והוא מוסב על כל מדה ומדה שאין שום אחת מהן חוזרת ריקם והרי שם אותו הברית הוא כולל י"ג בריתות ברית לכל מדה ומדה וזהו שנכפלו הבריתות במילה י"ג פעמים להורות שגדולה היא ושאינה חוזרת ריקם כמו כל הי"ג מדות שהברית על כל אחת ואחת והן י"ג. ואות אמת על פירוש זה שכן אלו י"ג לא באו כולם בפרשה א' אבל יש הפסק פרשה ביניהם והיו"ד מהם בפרשה א' והג' בפרשת אחרת כמו הי"ג מדות עצמן כפי הסדר המפורסם בהם שהג' מהם שמות שאינם נמחקים. והשאר כינויים ונמחקים. ואצל אברהם אבינו ע"ה נאמרו בהדרגה ממטה למעלה כי כן השגת כל משיג מן המאוחר אל הקודם. ולמרע"ה נמסרו כסדר תפלה להמשיך שפע שבע רצון ממעלה למטה. אבל אע"פ שבאו הי"ג בריתות שבמילה בב' פרשיות. מ"מ היתה נבואה אחת שלא נסתלק הדבור ממנו עד אחר כל אמירות הי"ג בריתות אח"כ נאמר (בראשית י״ז:כ״ב) ויכל לדבר אתו ויעל אלהים מעל אברהם ונמצא שכולם נאמרו בדבור אחד ובמראה אחת וזה מפני האחדות הגמור:

איני יודע מה מלמדנו. אע"ג דבב"ר למדו מזה הפסוק האבות הן הן המרכבה והרב ס"ל להאי דרוש דהא הביאו סוף פרשת לך לך (לעיל יז כב) מ"מ ס"ל דאלו התיבות במקום אשר דבר אתו מיותרות דהא גבי אברהם כתיב ויעל מעליו אלהים ולא סיים במקום אשר דבר אתו. [נח"י]: