פרשנות מצטטת על בראשית יז:כז

וירא באלוני ממרא. פירש"י הוא שנתן לו עצה על המילה. ותימה וכי אדם חשוב וצדיק כאברהם ונתנסה בעשר נסיונות ועמד בכולן ולא שאל עצה איך שאל עצה על המילה שצוהו הקב"ה. וי"ל שחס ושלום שישאל עצה אם ימול אם לאו אלא אם יעשה בצנעה או בפרהסיא וממרא נתן לו עצה לעשותה בפרהסיא כדי שיראו העולם וימולו אחריו והיינו דכתיב בעצם היום הזה נימול אברהם בעצומו של יום. ד"א ששאל לו עצה מאיזה מקום ימול והוא נתן לו עצה שימול במקום זכרות כדכתיב המול לכם כל זכר ממקום שניכר בין זכר לנקבה. ד"א כשצוה הקב"ה למול כל אנשי ביתו הלך אצל ענר ואשכול לשאול מה יעשה על אנשי ביתו שאינן רוצין להמול ולא ידעו מה להשיב לו הלך אצל ממרא ונתן לו עצה שימול עצמו וישמעאל בנו תחלה וכשיראו כן אז יקבלו להמול וכן עשה בעצם היום הזה נמול אברהם וישמעאל בנו והדר כתיב וכל אנשי ביתו נמולו אתו. ואי קשיא ממרא שנתן לו עצה מדוע לא מל עצמו לסוף נמול כדאיתא באגדה:

כי על כן עברתם טעם על כן כי כשהולכים חברת אנשים מעיר לעיר ויש עיר בנתים שולחים נער לשיקנה להם בר ולחם ומזון ויוציא להם לדרך אבל אם דעתם לאכול בעיר נכנס כל החברה בעיר ולזה אמר מאחר שנכנסתם כולכם בעיר דעתכם לאכול בעיר וא"כ אכלו עמי כי על כן עברתם בעיר לאכול ובאתם תוך העיר שאני בה. או ירצה לומר ידעתי כי לא באתם אלא לכבדני ומאחר שידעתם שאיני עוזב לשום עובר ושב הבא אצלי בלא אכילה א"כ על זה באתם שידעתם שלא אעזוב אתכם בלא אכילה. ויש בזה הענין ספיקות:
הספק הא' למה אמר וירא אליו היה ראוי שיאמר וירא ה' אל אברם כמו שאמר ויאמר ה' אל אברם:
הספק הב' ביתור הפסוק ונחלק לד' ספקות הא' למה נראה לו באלונים יותר היה ראוי שיראה אליו באילן חשוב כאילן האתרוג וכיוצא בו. ולמה באילן ולא באש שנאמר ודבריו שמעת מתוך האש ועוד מה צורך שיאמר הכתוב שנראה באילנות ואפילו יהיו אתרוגים. הב' מה צורך לומר שישב פתח האהל ומה לנו שישב פתח האהל או תוך האוהל. הג' מה צורך כחם היום מה תועלת שנדע אם הוא כחם היום או בקור היום:
הספק הג' לא ימנע או הם מלאכים או אנשים אם מלאכים איך רחצו רגליהם ואיך אכלו ואם הם אנשים איך אמרו כי משחיתים אנחנו את המקום הזה. וי"מ שהם נביאים ואינו נכון שהיו אז נביאים שלוחים לבני אדם ולא נודע מי הם ומי אביהם לא היום ולא לעולם אלא הם מלאכים כאז"ל. וא"ת איך אכלו. כתב הרמב"ן במקום שיזכיר המלאכים בשם אנשים בכאן ובלוט וכן ויאבק איש עמו וימצאהו איש הוא כבוד נברא נקרא אצל היודעים המלבוש יושג לעיני בשר בזכי הנפשות כחסידים ובני הנביאים ולא אוכל לפרש עד כאן. ויש להקשות לא ימנע או הכיר אברהם שהם מלאכים או לא הכירם אם הכירם איך האכילם וא"ת לא הכיר שהם מלאכים איך יתכן שאפי' הגר שפחת שרה הכירם המלאכים לפי שישבה בבית אברהם כמו שפירשתי למעלה בפסוק הגם הלום ראיתי אחרי רואי:
הספק הד' למה אמרו כן תעשה כאשר דברת שאין דרך להשיב כן למזמינים אלא לומר חן חן לך שכבר אכלנו וכיוצא בזה. התשובה לכל אלו הספקות שזכות המילה גדול שיספיק להקבלת פני שכינה ושהקב"ה יכבדנו ויבקר אותו ולזה אמר אליו כלומר לזה האדם הגדול שנימול הוא ועבדיו כמו שסיים הפרשה שלמעלה וכל אנשי ביתו יליד בית ומקנת כסף מאת בן נכר נמולו אתו ואמר בסמוך לו וירא אליו ה' שאם היה אומר וירא ה' אל אברם היה במשמע שהיה התחלת ענין ושאין לו קישור עם הענין של מעלה ולזה אמר באלוני ממרא שבזכות המילה אפילו שאינו אילן חשוב אלא אלונים ואין הנבואה שורה אלא מתוך שמחה ובאלונים אין שמחה שאילן האתרוג וכיוצא בו משמח הלב ובזכות המילה אפילו באלונים נראה אליו ה' ועוד שהיה יושב פתח האהל שדרך שם עוברים ושבים וא"א שיכוין לנבואה שאם היה אברהם בתוך האהל היה איפשר לכוין ועכ"ז בזכות המילה נראה אליו ה' ועוד שבבוקר השכל פנוי מעסקי העולם ומאכילה וממחשבות והיא שעה מוכנת לנבואה ועכ"ז בזכות המילה נראה אליו ה' ולזה לא אמר כחם השמש כמו שאמר במן וחם השמש ונמס שחום השמש הוא עד שעת ד' שבמקום השמש יש חום ובמקום הצל לא יש חום אבל חום היום הוא שגם במקום הצל יש חום והוא חצי היום כארז"ל ואותה שעה אינה ראויה לנבואה כ"כ ועכ"ז נראה אליו ה' והטעם שלא הכיר אברהם שהם מלאכים לפי שרצה הקב"ה לעשות לו כבוד מה שלא עשה לאדם בעולם ואפי' למרע"ה לזכות המילה שהוא הראשון שעשאה משנברא העולם עד היום ההוא והוא שיהיו המלאכים באוכלי שלחנו ולזה עשה הקב"ה שלא יכירם שאם יכיר שהיו מלאכים לא היה מזמינם לאכול והקב"ה עשה שיתגשמו ויהיו נראים אנשים בחוש הראות ולזה אמרו כן תעשה כאשר דברת שלא די זה הכבוד אבל המלאכים הזמינו עצמם לאכול בשלחן אברהם למילת יצחק ואמרו כן נאכל ג"כ למילת יצחק וזה דרך ארץ ומנהג לומר כן לאוכלים בברית מילה לומר כן תעשה לחופתו וזה מורה לשון כן תעשה ולא אמרו כן עשה:

עין טובה כבר בארנו פעמים רבות שענין עין טובה היא ההסתפקות ונפש שפלה היא הזהירות ורוח נמוכה היא הענוה יתירה כמו שהתבאר בפרק שלפני זה והשלש שכנגדן הוא החריצות לקנות הממון והוא עין רעה ורוב התאוה והיא נפש רחבה והגאוה והיא רוח גבוהה והשלש מעלות ההן נתפרסמו לאברהם אבינו ומפני זה יקרא כל מי שימצאו בו אלו המעלו' מתלמידיו של אברהם אבינו מפני שהתנהג במדותיו. וכל מי שימצאו בו אלו השלשה פחיתיות הוא מתלמידיו של בלעם הרשע אחר שהתנהג במדותיו ואני אזכיר המקומות שהתבארו בהן אלו המעלות לאברהם והפחיתיות ההן כולם לבלעם והן נמצאות כולן בתורה אמנם ההסתפקות באברהם הוא אמרו למלך סדום אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך וגו' וזה תכלית ההסתפקות והוא שיניח אדם ממון גדול ולא יהנה ממנו אפילו בדבר מועט. אבל זהירתו אמרו לשרה ביום בואו מצרימה. הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את ובא בפי' שלא הסתכל בצורתה הסתכלות שלימה רק ביום ההוא וזה תכלית הזהירות ועוד אמרו על הגר אחר שלקחה הנה שפחתך בידך עשי לה כטוב בעיניך מורה שלא היה לו רצון להתענג עמה וכן כשביקשה ממנו שרה לגרשה עם ישמעאל עד שתמנעהו מנטות אחריה בעבור המשגל העיד הכתוב שהרע בעיניו על ישמעאל לבד והוא אמרו וירע הדבר מאוד בעיני אברהם על אודות בנו: אלו כולם מופתי הזהירות. ואמנם ענותנותו הוא אמרו ואנכי עפר ואפר. והתפרסם לבלעם הרשע החריצות על הממון והוא בואו מארם נהרים בעבור הממון אשר נשכר בו לקלל את ישראל והוא אמרו יתברך אשר שכר עליך את בלעם בן בעור וגו'. ואמנם רוב תאותו בענין המשגל היא סבת עצתו לבלק שיפקיר הנשים לזנות עם ישראל וישים זונות מפורסמות כי לולי רוב התאוה אשר היתה לו והיות הזנות טוב בעיניו לא היה מצוה בו שמצות בני אדם אינם רק לפי דעתם כי הטובים לא יצוו ברע אבל יזהירו ממנו ולשון הכתוב הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם וגו' וחכמים אמרו בלעם בועל אתונו היה ואין ספק בו שמי שזה דעתו בזה תהיה פעולתו. ואמנם גאותו אמרו נאם שומע אמרי אל ואמנם הביאו ראיה על בלעם מאמרו ואתה אלהים תורידם לבאר שחת אנשי דמים וגו' פירוש מפני שהיה איש הדמים שהוא היה סיבת מות ישראל במגפה והוא ג"כ איש מרמה בעשותו תחבולות לפעולת הרע: והביאו ראיה על תלמידי אברהם מאומרו להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא כמו שקראו זרע אברהם אוהבי: