פרשנות מצטטת על בראשית יח:כה

חס מאת הקב"ה יהי עלינו מעשות זאת כו'. כיון שלא עשינו דבר זה. הקשה הרא"ם דלעיל (יח כה) בפ' וירא בפסוק חלילה לך מעשות כדבר הזה תרגם אותו קושטא ותירץ מפני שלא יפול אצל השם ל' חס כי אינו נופל בו שירחמו עליו:

אָמַר אַבְרָהָם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, חוּלִּין הוּא מֵעֲשׂוֹת כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע. וְלֹא? וְהָכְתִיב "וְהִכְרַתִּי מִמֵּךְ צַדִּיק וְרָשָׁע" בְּצַדִּיק שֶׁאֵינוֹ גָּמוּר . מקשים למה מקשי קושיא זו על דברי רבי אבא שדרש 'חולין הוא לך' ליקשי קראי אהדדי?
ונראה לי בס"ד דעל הפסוק ליכא קושיא דיש לומר 'חָלִילָה' (בראשית יח, כה) לשון מניעה כמו רוּחַ צָפוֹן תְּחוֹלֵל גָּשֶׁם (משלי כה, כג) והכונה דאומר אף על פי ששורת הדין מחייבת בכך הנה אתה 'רַב חֶסֶד' (שמות לד, ו) מטה כלפי חסד (ראש השנה יז.) ולפי מדת טובך וחסדיך ראוי שיהיה נמנע דבר זה להמית צדיק עם רשע. וכיון דמניעה זו אינה אלא רק על פי מדת החסד אם בעידן רתחא אמר רחמנא 'וְהִכְרַתִּי מִמֵּךְ צַדִּיק וְרָשָׁע' (יחזקאל כא, ח) שלא אתנהג עמך במדת החסד אין כאן תימא וכמו שאמרו בעידן רתחא מענשי גם על העשה מה שאין כן שלא בעידן רתחא לא מענישי.
אך לדברי רבי אבא שדרש חָלִילָה 'חולין הוא לך' כלומר יהיה חלול השם אם תמית צדיק עם רשע משמע שגם שורת הדין מחייבת בכך שלא להמית צדיק עם רשע דאם הדין הוא כך לא יש בזה חלול השם לכך מקשי שפיר.

עין שעשתה מדת הדין בעולם. בענין סדום שהפך בזכותם ואמר (בראשית יח, כה) השופט כל הארץ וגו' וכן דרכו תמיד כדכתיב (בראשית יח, יט) כי ידעתיו וגו'. או פירושו שעשתה שכבשה כמו דאת אמר גט מעושה, ואברהם כבש מדת הדין, שכל טובה וברכה באתה בשבילו שנאמר (בראשית יב, ג) ונברכו בך וגו', אפילו ספינות שבים נתברכו בשבילו (בראשית רבה לט, יא):