א֠וּלַי יַחְסְר֞וּן חֲמִשִּׁ֤ים הַצַּדִּיקִם֙ חֲמִשָּׁ֔ה הֲתַשְׁחִ֥ית בַּחֲמִשָּׁ֖ה אֶת־כָּל־הָעִ֑יר וַיֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א אַשְׁחִ֔ית אִם־אֶמְצָ֣א שָׁ֔ם אַרְבָּעִ֖ים וַחֲמִשָּֽׁה׃
ביאור יש"ר
הואיל משה, שרש יאל ושורש אלה ושרש אול דומים זה לזה במובן, כי הוראתם הכוללת גמר העצה והסכמה מוחלטת לעשות איזה דבר אף אם יקשה לעשותו, כגון הנה נא הואלתי (בראשית י"ח כ"ח) גמרתי בדעתי, והושאל אל ענין השבועה, כי הנשבע יבטיח לעשות דבר מה בלי ספק, כמו ויואל שאול את העם (ש"א י"ד), וגם אל הענין הקללה או העונש אם לא יעשה כפי אשר הבטיח לעשות, אלה וכחש (הושע ד'), והועתק אל ענין ההסכמה, נבערה מדעת כשיסכים האדם לעשות המעשה המסוכן והמקולקל, כמו אשר נואלנו, נואלו שרי צען (ישעיה י"ט), ומזה נעתק השם אולת, ובמקום הזה נאמר על גמר ההסכמה והרצון, כי משה רבינו הסכים וגמר בדעתו ללמד ולשנן את התורה טרם מותו:
העמק דבר
וישמע ה׳ אלי גם בפעם ההיא. כי בפעם השנית שמע אלי שלא להשמיד את הדור בכללו ועדיין לא הייתם מרוצים לגמרי שלא ישחית איזה חלק מישראל אבל משקבל עול תורה הלז בשביל ישראל נתקבלה תפלתו ברצון משום שמאז חוט ש״ח נמשך עליו כדאיתא בע״ז ד״ג כל הלומד תורה בלילה חוט ש״ח משוך עליו ביום שנאמר יומם יצוה ה׳ חסדו ובלילה שירה עמי תפלה לאל חיי. ע״כ לא אבה ה׳ השחיתך. כל שום השחתה. ועי׳ ס׳ בראשית י״ח כ״ח במשמעות השחתה:
גור אריה
אמנו היה לו לומר. פירוש, מה שתלה הדבר "אל נא תהא כמת אשר בצאתו מרחם אמו ויאכל חצי בשרו", ואין לפרש כמשמעו, דאם כן קשיא, דהוי למכתב 'אל נא תהי אחותינו כמת אשר נאכל חצי בשרו', דלמה תולה הכתוב "בצאתו מרחם אמו", אלא שרצה לומר כי "אל נא תהי כמת", אחר שיצאת מרחם אמנו, והיא אחותינו, ואם היא מצורעת הרי כאילו נאכל חצי בשרנו, לכך אל נא תהי כן, כי דבר מגונה הוא. והשתא מה שכתוב "בצאתו מרחם אמו", הוי למכתב 'בצאתו מרחם אמנו', וכן 'ויאכל חצי בשרנו', אלא שכינה הכתוב. אף על גב דלפי פירוש זה הוי למכתב 'אשר יצאת מרחם אמו', כי איך תפרש הבי"ת של "בצאתו" במקום הזה, הרי מצאנו בי"ת משמש לשון 'בעבור', כמו "התשחית בחמשה" (בראשית יח, כח) , וכן פירושו כאן, אל נא תהי כמת, אשר בעבור יציאתו מרחם אמנו נחשב כאילו נאכל חצי בשרנו: