וַ֠יֹּאמֶר אַל־נָ֞א יִ֤חַר לַֽאדֹנָי֙ וַאֲדַבְּרָ֣ה אַךְ־הַפַּ֔עַם אוּלַ֛י יִמָּצְא֥וּן שָׁ֖ם עֲשָׂרָ֑ה וַיֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א אַשְׁחִ֔ית בַּעֲב֖וּר הָעֲשָׂרָֽה׃
אבן עזרא
ויתכסו, ויקראו - האדם מי שהוא בן דעת, או מי שהוא שידע שעשה רע, או כמו אולי.
שפתי חכמים
אטריח עליו לעשות תיבות הרבה. הקשה מהר"ם יפה ז"ל אדרבה אם יהיו צדיקים היו הם ונשיהם יותר מעשרה והיו מגינים על כל העולם ולא היו צריכים לתיבות שהרי כן פי' רש"י בפ' וירא (להלן יח לב) גבי תפלת אברהם ועל פחות מעשרה לא ביקש שהרי דור המבול ח' היו נח ובניהם ונשיהם ולא הצילו משמע שאם היו עשרה היו מצילין: יש לומר דעשרה צדיקים לא שיצילו שלא יבא מבול כלל רק יצילו על עירם וזהו שאמר אטריח לעשות תיבות הרבה לכל יושבי עירם אבל המבול עכ"פ יבא לשטוף שאר העולם. [צדה לדרך]:
בן יהוידע
מַאן דְּאָמַר: בְּסוֹף שִׁיטָה, "כִּגְבֹהַּ שָׁמַיִם עַל הָאָרֶץ" (תהלים קג, יא). יש להקשות 'כִּגְבֹהַּ' משמע לענין הרחקה קאמר דאם רצונו לומר כעמידת השמים על הארץ הוה ליה למימר 'כעמידת השמים על הארץ'?
ונראה לי בס"ד דלא מפרש 'כִּגְבֹהַּ' לענין הרחקת שיעור החלל שיש בין זה לזה אלא מפרש על גובהן במספר כי מספר שָׁמַיִם [390] עולה על מספר ארץ [291] במספר צ"ט [99] שהוא מספר שילוב הוי־ה אדנ־י [91] עם כולל ח' אותיות שבשם זה ישתלשל שפע חסדו יתברך על יראיו לכן סבירא ליה שצריך לכתוב 'עַל הָאָרֶץ' בְּסוֹף שִׁיטָה, כדי שתהיה תיבת 'הָאָרֶץ' כתובה תחת תיבת 'שָׁמַיִם' להודיע היתרון שיש בשמים על מספר הארץ כי כן דרך כותב חשבונות לכתוב מספר הקטן תחת מספר הגדול לנכות זה מזה ובו מודיעים היתרון כמה הוא.
אמנם מאן דאמר 'בִּתְחִלַּת שִׁיטָה' מפרש 'כִּגְבֹהַּ' על הרחקה שיש בחלל שבשניהם שהוא מהלך ת"ק שנה וידוע כי מהלך ת"ק שנה הנזכר רמוז במלוי שם שד־י [שי־ן דל־ת יו־ד=500] שבו רמוז עץ החיים דמהלכו ת"ק שנה כמו שאמר רבינו האר"י ז"ל וידוע איש ואשה שזכו יש להם הארת מלוי שם שד־י שעולה ת"ק לכך מדלקת האשה בליל שבת שני נר [250×2=500] ועל זה אומר הכתוב 'כִּגְבֹהַּ שָׁמַיִם עַל הָאָרֶץ' שהוא מהלך ת"ק שנה הרמוז במלוי שד־י בשיעור זה 'גָּבַר חַסְדּוֹ עַל יְרֵאָיו' הם איש ואשתו שמאיר בת"ק אברים שלהם מעץ חיים שהוא מהלך ת"ק שנה. ולזה אמר לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם (דברים יא, כא) שימשך לכם מעץ החיים שהוא שיעורו כשיעור מהלך שיש בחלל על הארץ ונמצא הכתוב נקיט הדמיון של 'כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ' לענין שיעור הרחקתם זה מזה לכך סבירא ליה שיכתוב 'עַל הָאָרֶץ' בתחילת שיטה לרמוז על דמיון הרחקתם זה מזה.
והנה למאן דאמר 'בְּסוֹף שִׁיטָה' נראה לי בס"ד טעם אחר יש בזה דעל ידי כך יהיה צירוף ש"א מ"ר י"צ מלמעלה למטה כי בזה תהיה תיבת אָרֶץ תחת אותיות שמי ד'הַשָּׁמַיִם' ואז ש' של שמי עם א' של ארץ הוא 'שא' ומ"ם של שמי עם ר' של ארץ הוא 'מר' ויו"ד של שמי עם צ' של ארץ הוא 'יצ' כלומר שא וסלק את המר מן העולם על ידי זכות עשרה צדיקים וזהו י"צ רצונו לומר יו"ד צדיקים כמו שאמר השם יתברך לאברהם אבינו ע"ה 'לֹא אַשְׁחִית בַּעֲבוּר הָעֲשָׂרָה' (בראשית יח, לב) ולכן בדור המבול שלא היה אלא שמונה לא נסתלק המר מן העולם וירד המבול.
ונראה לי בס"ד דלא מפרש 'כִּגְבֹהַּ' לענין הרחקת שיעור החלל שיש בין זה לזה אלא מפרש על גובהן במספר כי מספר שָׁמַיִם [390] עולה על מספר ארץ [291] במספר צ"ט [99] שהוא מספר שילוב הוי־ה אדנ־י [91] עם כולל ח' אותיות שבשם זה ישתלשל שפע חסדו יתברך על יראיו לכן סבירא ליה שצריך לכתוב 'עַל הָאָרֶץ' בְּסוֹף שִׁיטָה, כדי שתהיה תיבת 'הָאָרֶץ' כתובה תחת תיבת 'שָׁמַיִם' להודיע היתרון שיש בשמים על מספר הארץ כי כן דרך כותב חשבונות לכתוב מספר הקטן תחת מספר הגדול לנכות זה מזה ובו מודיעים היתרון כמה הוא.
אמנם מאן דאמר 'בִּתְחִלַּת שִׁיטָה' מפרש 'כִּגְבֹהַּ' על הרחקה שיש בחלל שבשניהם שהוא מהלך ת"ק שנה וידוע כי מהלך ת"ק שנה הנזכר רמוז במלוי שם שד־י [שי־ן דל־ת יו־ד=500] שבו רמוז עץ החיים דמהלכו ת"ק שנה כמו שאמר רבינו האר"י ז"ל וידוע איש ואשה שזכו יש להם הארת מלוי שם שד־י שעולה ת"ק לכך מדלקת האשה בליל שבת שני נר [250×2=500] ועל זה אומר הכתוב 'כִּגְבֹהַּ שָׁמַיִם עַל הָאָרֶץ' שהוא מהלך ת"ק שנה הרמוז במלוי שד־י בשיעור זה 'גָּבַר חַסְדּוֹ עַל יְרֵאָיו' הם איש ואשתו שמאיר בת"ק אברים שלהם מעץ חיים שהוא מהלך ת"ק שנה. ולזה אמר לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם (דברים יא, כא) שימשך לכם מעץ החיים שהוא שיעורו כשיעור מהלך שיש בחלל על הארץ ונמצא הכתוב נקיט הדמיון של 'כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ' לענין שיעור הרחקתם זה מזה לכך סבירא ליה שיכתוב 'עַל הָאָרֶץ' בתחילת שיטה לרמוז על דמיון הרחקתם זה מזה.
והנה למאן דאמר 'בְּסוֹף שִׁיטָה' נראה לי בס"ד טעם אחר יש בזה דעל ידי כך יהיה צירוף ש"א מ"ר י"צ מלמעלה למטה כי בזה תהיה תיבת אָרֶץ תחת אותיות שמי ד'הַשָּׁמַיִם' ואז ש' של שמי עם א' של ארץ הוא 'שא' ומ"ם של שמי עם ר' של ארץ הוא 'מר' ויו"ד של שמי עם צ' של ארץ הוא 'יצ' כלומר שא וסלק את המר מן העולם על ידי זכות עשרה צדיקים וזהו י"צ רצונו לומר יו"ד צדיקים כמו שאמר השם יתברך לאברהם אבינו ע"ה 'לֹא אַשְׁחִית בַּעֲבוּר הָעֲשָׂרָה' (בראשית יח, לב) ולכן בדור המבול שלא היה אלא שמונה לא נסתלק המר מן העולם וירד המבול.