פרשנות מצטטת על בראשית י:כב

דן. בהתחבר השמות הם על ששה דרכים, נכונים, האחד כמו עילם ואשור וארפכשד (ברא' י כב) והשני בנפך ארגמן ורקמה ובוץ (יחז' כז טז) השלישי אודם פטדה וברקת (למטה כח יז) הרביעי דן ונפתלי גד ואשר החמישי מור ואהלות קציעות (תה' מה ט) הששי אדם שת אנוש (דה"א א א):

מן העצה ההיא יצא אשור. דאם כפשוטו שיצא מן הארץ ההיא. יקשה שהרי אשור מבני שם כמ"ש להלן פר' זו בני שם עלם ואשור וכאן בבני חם מדבר. ואיך אמר שיצא אשור מבבל מבני חם ובהכרח שמ"ש בריש י"א ויהי כל הארץ שפה אחת וגו' וימצאו בקעה בארץ שנער וישבו שם וגו' כל הענין במרד עצת המגדל הוא מ"ש כאן ותהי ראשית ממלכתו בבל בארץ שנער היינו אחר שישבו בארץ שנער כנ"ל מלך עליהם וכמ"ש לעיל פר' כ"ג סימן ז' שהוא המרידן כשמלך עליהם בשנער ומפסוק ח' של פ' י' עד פסוק י"ג מקומם בריש פ' י"א ובכלל מ"ש ויהי כל הארץ וגו' היינו גם בני שם הסמוכים שם בפרשה ואשור בתוכם שכולם ישבו בארץ שנער. וא"כ יתכן לומר מן הארץ ההיא יצא אשור שהרי כבר בא לתוכה אלא שיצא ממנה א"כ יקשה שהרי כתוב ויהי בנסעם מקדם ודרשו לקמן פרשה ל"ח סימן ז' שנסעו מקדמונו של עולם ואז וימצאו בקעה בארץ שנער וישבו שם. איזה שבח הוא לאשור שכפר בהקדוש ב"ה וישב עמהם בארץ שנער ואח"כ יצא ממנה אחר שכפר ואמרו במדרש תהלים ק"י וכן הביא בילקוט בשם תד"א ולקמן בסמוך שאשור צדיק היה ועל כרחנו שלא כפר ולא היה עמהם בעצה ולא בא כלל לארץ שנער. על זה דרש מן הארץ ההיא יצא אשור אא"ע שיצא משנער ת"ע שיצא מן העצה של הארץ ההיא שלא היה עמהם בעצה כלל וזהו עומק דברי המדרש כיון שראה שהם באים על הקב"ה אז פנה להתרחק ממקומם וזה אמת ויציב:

וּבְנֵי כוּשׁ סְבָא וַחֲוִילָה הָיוּ אֵלֶּה רָאשֵׁי אֻמּוֹת, וּבְנֵי רַעְמָה הָיוּ שְׁנֵי לְאֻמִּים. אֲבָל נִמְרוֹד לֹא הָיָה לְאוֹם, עַל כֵּן כָּתַב אַחַר כָּךְ "וְכוּשׁ יָלַד אֶת נִמְרֹד" וְלֹא אָמַר "וּבְנֵי כוּשׁ נִמְרֹד וּסְבָא וַחֲוִילָה", אֲבָל פּוּט הָיָה לְגוֹי אֶחָד וְלֹא הָיוּ מִמֶּנּוּ אֻמּוֹת שׁוֹנוֹת כְּמִצְרַיִם וּכְנַעַן, עַל כֵּן לֹא הֶחְזִירוֹ הַכָּתוּב. וּבִבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה ל"ז:ב') אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ, הָיִינוּ סְבוּרִים שֶׁנִּבְלְעָה מִשְׁפַּחְתּוֹ שֶׁל פּוּט, וּבָא יְחֶזְקֵאל וּפֵרֵשׁ "פּוּט וְלוּד וְכָל הָעֶרֶב" (יחזקאל ל ה), כִּי מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הֶחְזִירוֹ הַכָּתוּב הָיִינוּ סְבוּרִים שֶׁנִּתְעָרֵב זַרְעוֹ בִּבְנֵי כְּנַעַן, וְלֹא הָיוּ אֻמָּה וְלֹא יָרְשׁוּ לָהֶם אֶרֶץ שֶׁתִּקָּרֵא עַל שְׁמָם. אֲבָל גַּם בְּמָגוֹג וּמָדַי וְתוּבַל וּמֶשֶׁךְ וְתִירָס בְּנֵי יֶפֶת לֹא הִזְכִּיר מִשְׁפָּחוֹת בְּתוֹלְדֹתָם, וְכֵן בִּבְנֵי שֵׁם עֵילָם וְאַשּׁוּר וְאַרְפַּכְשַׁד וְלוּד רָאשֵׁי אֻמּוֹת וְלֹא הִזְכִּיר לָהֶם תּוֹלָדוֹת, כִּי כָל אֶחָד הָיָה לְגוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ וְלֹא הוֹלִיד אֻמּוֹת שׁוֹנוֹת: