פרשנות מצטטת על בראשית כב:ח

י"א איך אמר אברהם ונשובה, ואחרים ענו כי היה בדעתו להביא עצמותיו, ואברהם דחם בדברים כדי שלא יסורו עד שובו, ושלא ירגיש יצחק ויברח, ורז"ל אמרו שהיה יצחק כאשר נעקד בן שלשים ושבע שנים, ואם דברי קבלה נקבל ומדרך סברא אין זה נכון, שהיה ראוי שתהיה צדקת יצחק גלויה, ויהיה שכרו כפול משכר אביו שמסר עצמו ברצונו לשחיטה, ואין בכתוב מאומה על יצחק ואחרים אמרו שהי' בן חמש שנים, גם זה לא יתכן, בעבור שנשא עצי העולה והקרוב אל הדעת שהיה קרוב לי"ג שנים והכריחו אביו ועקדו שלא ברצונו, והעד שאביו הסתיר הסוד ממנו, ואמר "אלהים יראה לו השה" כי אילו אמר לו אתה העולה יתכן שיברח:

וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם ה׳ יִרְאֶה אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר ה׳ יֵרָאֶה. לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לד כג) ״יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ״, קְרִי בֵּיהּ ״יִרְאֶה״ וְ״יֵרָאֶה״, הַיּוּ״ד בְּצֵירֵי, לוֹמַר שֶׁכְּדֶרֶךְ שֶׁבָּא לֵרָאוֹת כָּךְ בָּא לִרְאוֹת. כָּךְ נֶאֱמַר כָּאן מִזֶּה הַטַּעַם ״יִרְאֶה״ וְ״יֵרָאֶה״, כִּי הַכֹּל עִנְיָן אֶחָד. אַךְ כְּדֵי לְיַשֵּׁב לְשׁוֹן ״אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם״, אוֹמֵר אֲנִי שֶׁלְּכָךְ קָרָא שֵׁם הַמָּקוֹם ״ה׳ יִרְאֶה״ מַשְׁמַע לְהַבָּא, לְפִי שֶׁמָּקוֹם קָדוֹשׁ זֶה לֹא גִּלָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְשׁוּם בְּרִיָּה, כִּי אֲפִלּוּ לְאַבְרָהָם נֶאֱמַר ״עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ״ (בראשית כב ב), וְלֹא מָצִינוּ שֶׁאָמַר לוֹ כְּלוּם זוּלַת מַה שֶּׁהִרְגִּישׁ אַבְרָהָם בְּמַה שֶׁרָאָה עָנָן קָשׁוּר עַל הָהָר, אֲבָל מִכָּל מָקוֹם אֵין אֹמֶר וְאֵין דְּבָרִים כִּי זֶה הָהָר אֲשֶׁר חָמַד אֱלֹהִים לְשִׁבְתּוֹ. כִּי הֶעֱלִימוֹ ה׳ מִן הַטַּעַם שֶׁיִּתְבָּאֵר (דברים יב ד) בעזה״י. לְכָךְ קְרָאוֹ ״ה׳ יִרְאֶה״, מִלְּשׁוֹן ״אֱלֹהִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה״ (בראשית כב ח), כָּךְ אָמַר שֶׁיָּבוֹא הַזְּמַן אֲשֶׁר ה׳ יִרְאֶה וְיִבְחַר בַּמָּקוֹם הַזֶּה, וּבְאוֹתוֹ זְמַן יֵאָמֵר לַדּוֹרוֹת ״הַיּוֹם בְּהַר ה׳ יֵרָאֶה״, הַיּוֹם וְלֹא קֹדֶם, כִּי עַד הַיּוֹם שֶׁנִּבְחַר לֹא גִּלָּה אוֹתוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

ואני אשיב לזה ראשונה ששני הפסוקים תרגם אונקלוס מימרי, ארי יהא מימרי עם פומך, ומימרי יהא עם פומך ועם פומיה. ולא אמר זה להרחקת הגשמות כי אם להרחיק מהאל ית' הדברים שיורו זלזול ובזיון, והוא שיהיה השם עם משה ושיהיה עם פיהו, כאילו היה האל ית' משרתו, ולכן אמר בכלם מימרי. וכדומה לזה אמרו (חז"ל בב"ר פרשה מ"ט) ואברהם עודנו עומד לפני ה' תקון סופרים (זהו שכינה שהיתה ממתנת לאברהם), שלא יאמר שהיה ה' עומד לפני אברהם. ומזה תדע שלא יאמר הרב שהיתה כוונת אונקלוס להרחיק ההגשמה ולא לדבר אחר, כי הנה בפ' מ"ח מזה החלק אמר בסופו שנאמר אלהים יראה לו השה (בראשית כ"ב ח') קדם ה' יתגלי, לפי שהיה מגונה אצלו התלות השגחתו באחד מהב"ח. הנה זה היא כוונה אחרת מלבד הרחקות ההגשמה, ובו תכליות אחרים מי המונע שיכוין אליהם אונקלוס. והרמב"ן חשב שאמר הרב שכל דברי אונקלוס היו לזה התכלית לבד ולא לתכלית אחר והיא מחשבה מוטעת. ואני הודעתיך האמת ובזה יותרו הרבה מספקות הרמב"ן שעשה נגד הרב: