פרשנות מצטטת על בראשית כב:יז

ויהי אחר הדברים האלה. ברור שיש שייכות פרשה זו לפרשה הקודמת לה. דבל״ז לא שייך לשון אחר הדברים האלה. אבל אופן השייכות מבואר בפרש״י בשם אגדה דסנהדרין אבל א״כ הוא רחוק בזמן זמ״ז. לפי הקבלה שיצחק הי׳ בן ל״ז בשעת העקדה. ויש מפרשים שהוא עונש על הברית שכרת עם אבימלך. וגם זה אינו סמוך בזמן שהרי עסק הברית הי׳ בעת ההיא של יצחק וגירוש ישמעאל. ובאמת יש מחלוקת במדרש אם אחר סמוך ואחרי מופלג או להיפך. ונראה פי׳ אחר הדברים האלה. אחר כל המאמרים והדיבורים שהי׳ בין הקב״ה ובין אברהם. והגביהו לאט לאט מעלה מעלה מתחלה ברכו בא״י וזרע כעפר הארץ. ואח״כ ברבוי בנים ככוכבי השמים היינו ב״א גדולי ערך. ואח״כ ברכו בעת מילה שיהי׳ אב המון גוים. שיהי׳ בכחו להכיר שם אלוה עולם גם לאוה״ע שיהיו מכונים בשם גוים ולא יתגיירו לגמרי ועדיין הי׳ חסר עוד פרט אשר יבואר. ואחר כל הדברים הי׳ ענין עקידה שבזה נשלם גדלות של א״א וזרעו מה שא״צ עוד יותר ומשם והלאה שוב לא דבר הקב״ה עמו. ולא הי׳ עוד ענין והוספה על התכלית הנרצה. ומש״ה כתיב והאלהים נסה את אברהם. דאע״ג שאין המקרא יוצא מידי פשוטו שהוא ענין נסיון וכדכתיב ה׳ צדיק יבחן. ואין לנו להתקשות למה לו לה׳ הנסיון היודע הכל מראש שהוא הוא שאלת ידיע׳ ובחירה אשר שגבה מדעת אנושי ולנו לדעת כי גבהו דרכי ה׳ מדרכינו ומחשבותיו ממחשבותינו. בכ״ז לפי פשוטו לחוד הוא מיותר שהרי אנו רואים שהוא נסיון. אלא יש בזה עוד משמעות כדאי׳ ברבה ע״ז נסה מלשון נתת ליראיך נס להתנוסס היינו הגביהו על נס. הסבירו חז״ל שבזה הנסיון הגביה כחו של א״א והעלהו לתכלית גדולת האומה הישראלית כאשר יבואר. וכבר המשילו חז״ל בב״ר שם ענין נסיון בשלשה משלים. א׳ בקדירה שהקונה מנקש על קדירה טובה ולא על רעועה. ב׳ על פשתן טוב מכים הרבה וכל מה שמכים יותר משביח משא״כ פשתן רע. ג׳ על חמור טוב מוסיפים משאוי הרבה ומבחינים אולי ישא עוד יותר. וענין שלשה משלים. ללמדנו שנסיון בא בשלש בחינות. פעם בא כמשל קדירה שלא בא הנקישה על הקדירה הטובה כדי שיושבח בזה. אלא כדי לדעת כמה חוזק הקדירה. ופעם בא כמשל הפשתן דלא בא הניקוש כדי לדעת אלא כדי להשביחו. ופעם בא כמשל החמור שלא בא כדי לדעת או כדי להשביח אלא באשר יש לבעליו רוב משא ומנסה את חמורו אולי ישא יותר וטוב לו. וכל מה שמוסיף החמור לישא מוסיף בעליו אח״כ במזונו. כך פעם בא נסיון לדעת כח צדקת האדם. וזה נקרא בחינה. פעם בא כדי שיוסיף להצטדק. דאע״ג שבכח האדם מונח זו הפעולה מ״מ כל עוד לא בא מעשה לידו ולא הוציא מכח אל הפועל לא נשרש זה הכח אצלו ע״כ מביאו הקב״ה לידי נסיון. והוא מתחזק ומוציא מכח אל הפועל ומשריש זה הכח בקרבו. ופעם בא הנסיון לעון הדור. ומטילים על הצדיק משא יסורים ואח״כ מקבל שכרו משלם. מעתה מלמדנו המדרש בפרשה זו שלא נחשוב דזה הנסיון בא כמשל הקדירה לבד בתורת בחינה וא״כ לא נתעלה א״א בזה לא כן אלא הגביה הקב״ה כח נפשו הק׳ של א״א בפעולה זו וזהו משמעות נסה את אברהם מלשון נתת ליראיך נס להתנוסס ובמה שנשרש זה הכח בנפש אברהם שורש האומה הישראלית נשארה פעולה זאת לדורות. כאשר יבואר עוד במקרא י״ז. ועי׳ שמות ט״ז ד׳ דברים ח׳ ב׳ וט׳ ז׳. עוד יש להעיר הא דלא כתיב הנסיון גם על יצחק שהרי כבר הי׳ בן ל״ז שנה. אבל לפנינו יבואר דתכלית פעולה זו על יצחק בא בשביל ישוב ישראל בארצם והוקבע לחמם ע״י תמידין והי׳ ראוי להיות כן ביצחק ביחוד אשר בלידתו יצא חוק בעולם כמ״ש לעיל כ״א ג׳. ולא הי׳ לשם נסיון וה״ז כשארי נסיונות שנתנסה אברהם ולא כתיב בהו שהיה נסיון. אך מה שהעלים הקב״ה מא״א הכונה זה היה רק בשביל נסיון:

ושמתי את זרעך ככוכבי השמים. וכ״ה בכ״י פלארענץ, ובמקרא כתוב והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים (בראשית כב יז).

נבוכים כלואים ומשוקעים. פירוש הכתוב רוצה לומר 'כלואים' הם במדבר שלא ידעו לצאת, אלא שלא מצאנו לשון "נבוכים" בלשון כלואים, הוסיף 'משוקעים', כלומר דהך 'כלואים' רוצה לומר משוקעים, לפי שכל דבר הכלוא הוא משוקע שם. ומצאנו בכל מקום לשון 'נבוכים' בלשון שקוע; "נבכי ים" (איוב לח, טז) "עמק הבכא" (תהלים פד, ז) "מבכי נהרות" (איוב כח, יא). אף שאין אלו דומים זה לזה, דהא "נבכי" הנו"ן שורש, ו"עמק הבכא" אין שם נו"ן כלל (קושית הראב"ע), אבל כבר נתבאר כי רש"י סובר שכיון שעיקר היסוד שלהם הוא שתי אותיות בלבד – אין להשגיח ביסוד הנופל, דהוא נו"ן מחסרי פ"א הפעל, והאל"ף למ"ד הפעל, והוי"ו עי"ן הפועל, וכאשר תסלק היסוד הנופל לפרקים ואז נשארו שוים, לכך יש להביא ראיה מזה על זה, שכולם לשון אחד. וכן תמצא באמת שהם משתוים בלשון, כגון "טוב" ו"יטב" הם שני שרשים והלשון אחד. וזה מפני כי הם מן הגזרות שאינם שלימות, ולפעמים יפלו. וכן "חמם" מגזרת הכפולים, "חום" מעלומי עי"ן, "יחם" מנחי פ"א יו"ד, שלש גזרות והלשון אחד, וכל זה שאינם שלימים, וכן הרבה מענין זה. ולכך אין הרב משגיח בשינוי הגזרה, ומביא ראיה מזה על זה לענין הלשון. וכן תמצא לשון 'רבוי' מנחי ה"א למ"ד ומן הכפולים משתוים, "הרבה ארבה" (בראשית כב, יז) מנחי למ"ד ה"א¹⁶, "רבות בנות עשו חיל" (משלי לא, כט) מן הכפולים¹⁷, וכל זה מפני כי עיקר היסוד הוא שוה. והרי מבואר כי 'חום' נמצא בשלש גזרות והפירוש אחד; תמצא אותו מגזרת נחי עי"ן, ובכפולים, ועוד מן נחי פ"א יו"ד, והכל לשון אחד ופירוש אחד, ולפיכך קבל הרב על עצמו להביא ראיה מזה לזה:

עד צבא השמים. הם ישראל שנמשלו לכוכבים:

ושמתי את זרעך כחול הים. וְהֵיכָן אָ"לֹ כֵן, וַהֲלֹא לֹא אָ"לֹ אֶלָּא וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ (שם כ"ח)? אֶלָּא שֶׁאָ"לֹ כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ (שם), וּלְאַבְרָהָם אָמַר וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם: