וַיָּ֧קָם אַבְרָהָ֛ם וַיִּשְׁתַּ֥חוּ לְעַם־הָאָ֖רֶץ לִבְנֵי־חֵֽת׃
נתינה לגר
עם הארץ, עמא בית ישראל. לעיל (בראשית כ"ג ז'. ויקרא ד' כ"ז) ת' "עמא דארעא"? אולי שינה פה לרמז על דרשת רז"ל בת"כ "עם הארץ שבגינו נבראה הארץ" ע"ש, ועוד שמעתי טעם ע"ז לרמז כי הסנהדרין יעלימו לפעמים עיניהם מהמעביר בנו ובתו למולך, כדדרשו בש"ס (סנהדרין ס"ז ע"ב) "מזרעו ולא כל זרעו" ולכן לא יחייבוהו סקילה אולי יעביר כל זרעו ואז יהיה פטור ממיתה ואפשר לומר ע"פ פשוטו, כי בס' בראשית שהבאנו למעלה, לא יכול לת' "עמא בית ישראל" כי מוסב שם על בני חת, גם לעיל ד' כ"ז לא ת' "עמא בית ישראל" כי באהבתו ובנטיתו הטבעית אל בני נח [כאשר כתבנו למעלה בראשית ט' י'] רמז כי גם הנכרי אשר לא מבני ישראל יוכל להתרצות אל אלהינו באשמיו ובקרבנותיו.
אבן עזרא
וישתחו ישראל. שחלק כבוד למלכות, והנכון בעיני שנתן שבח שם, ואין זה כהשתחוית אברהם, כי שם מפורש לבני חת:
רש"י
כליתני. מנעת אותי, כמו (תהלים מ יב): לא תכלא רחמיך ; לא יכלה ממך (בראשית כג ז):