פרשנות מצטטת על בראשית כג:ט

או אמר במחזה בלשון תרגום לפי שאברהם הי' קדמאה לגרים שתיקן כל הנפשות של גרים עד סוף כל הדורות וידוע שהגרים הם בסוד קליפת נגה שהיא נקראת תרגום בסוד שנים מקרא ואחד תרגום שמתקנין בע"ש קליפת נוגה דשרי בחבורא ומסיים בפרודא. ז"ש (בראשית יג) הפרד נא מעלי שאמר אברהם ללוט שהיתה יניקתו מקלופת נוגה שמסיים בפרודא "נא נוטריקון נוגה ארמית לכן נקרא אברהם אב המון גוים נתתיך ר"ת אב נוגה שהוא אב שתיקן נוגה בכל הגרים וגילה הקב"ה לאברהם אנכי מגן לך בסוד קליפות נוגה שניתקנה בימי יון כ"ש בהתחלת החכמה בסוד מלך עוזר ומושיע ומגן ז"ש אנכי מנן לך לך דייקא שבברכה דילך שהיא ברכת מנן אברהם שם נתקנה קליפת נוגה שנקראת מחזה שהיא סוד תרגם והוא סוד ויפל "תרדמה על אברם שהוא בגי' תרגום ויהי השמש לבא שהוא סוד ע"ש בין השמשות שאז קליפות נגה עולה למעלה והוא סוד העיט על הפגרים והנה תנור אש הוא סוד שלהובתא דנחתא מתחות כורסיא בסוד (תהלים צב) בפרוח רשעים כמו עשב לפי שאברהם הוא תיקון של א"ה והוא גרם קליפת נוגה נכנסה כולה בטומאה בתרדמה שלו אבל אברהם בתרדמה שלו תיקן מזה הראה לו הקב"ה בענין הקרבנות שאז באותו פרק ג"כ קליפת נוגה עולה למעלה בסוד (ויקרא א) זאת תורת העולה היא העולה קרי על הקרבן הוא העולה כתיב שבאותו הפרק אדם ר"ע בליעל רוצה ג"כ לעלות עמה ונפקא שלהובותא דאשא מתחות כורסיא. גם רמז בענין קרבנות ד' קליפות שראה יחזקאל כל אחת היא משולשת בסוד (שמות יד) ושלישים על כלו עגלה משולשת לקבל רוח סערה איל משולש לקבל ענן גדול עז משולש לקבל (יחזקאל א) אש מתלקחת ותור וגוזל לקבל קליפת נוגה וקרא אותו תור שהוא עוף טהור כשזוכין ישראל אזי הוא טהור וראוי להקרבה להיכל המלך ואם אינן זוכין אזי הוא תור סוד גוזל סממות בידה תחפש שהוא גוזל השפע מישראל ונכנס כולו בטומאה בסוד טיקלא שהיא דמעת העשוקים אשר (איכה א) אין לה מנחם וכן אימה חשיכה גדולה נפלה רמז על ד' קליפת אלו מלמטה למעלה כנגד קליפת נוגה אומר נופלת שכן היא עולה ויורד בסוד נחשא דפרח באוירה כשישראל זוכין היא בעליה כשאינן זוכין היא בירידה שנופלת בקליפה ומזה הטעם אמר ידוע תדע ידוע שאני מפזרם בסוד פזר לרשעים רע לעולם תדע שאני מכנסם לעלות למעלה במקום קדוש שהוא עולם החבור. כי גר יהיה זרעך שעיקר ירידתן לארץ מצרים לתקן קליפות נוגה ולהעלות נשמות של גרים לכן ארבע מאות שנה לקביל ד' קליפין כל אחת כלולה מעשר ועשר מעשר הרי ת'.. גם לפי שאברהם הוא תיקון של א"ה שקלקל בע"ז וגרם ת' של מות שנכנסה בתיבת (בראשית ג) ותרא האשה כי טוב העץ שהוא סוד אות ת' נכנסה באותיות אור עד שבו אברהם. ואמרינן בגמרא מסכת ע"ז של אברהם אבינו ת' פרקים הוה לפי שמדת אברהם הוא חסד שהוא שם של ע"ב שיוצא מן חכמה עילאה אברהם הוא אב בחכמה יש בשם של ע"ב שבחכמה במלוי יודין כזה יו"ד ה"י וי"ו ה"י ד' יודין כל אחד כלולה מי' הרי ת' עלמין דכסיפין והוא סוד (שם כג) ארבע מאות שקל כסף ששקל אברהם לעפרון שהוא רע עין לקביל ת' בתי דינין דכסיפין דיליה ז"ש (שם) בכסף מלא יתננה לי כסף דייקא שהוא חסד שבא ממילוי חסד שהוא שם של ע"ב ז"ש (שם) ותמת שרה בקרית ארבע שרה שהיא היתה גלגול חוה תקנה ו"ת מן ותרא שקלקלה חוה לכן אמר בכאן ותמת שרה פתח בו"ת מן מות בקרית ארבע דייקא בארבעה יודיןשהם במלת ע"ב בהם השלימה שרה תרין אתוון אלין וז"ש שהוצרך יצחק להיות בן מ' שנה (שם כה) בקחתו את רבקה כי רבקה נשמתה של חוה בסוד (שם כד) ויביאה האוהלה שרה אמו ממש שהיתה חוה ולכן כשמתה שרה נתבשר אברהם הנה ילדה מלכה גם היא שבאותו פרק נולדה רבקה כמ"ש (קהלת א) וזרח השמש עד שלא שקעה כו' כי נשמת שרה נכנסה ברבקה לפי ששרה לא תקנה רק ב' אתוון. של מות אבל מ' של מות הוצרך יצחק שהוא היה ממש נשמת אדם וחוה כדאיתא בתיקונים ואז תיקן ג"כ מ' של מות ולכן בן מ' הוצרך להיות בנשואין של רבקה. ובזוהר איתא שבלידת משה נתקן (שמות ב) ותרא אותו כי טוב הוא אותו קלקול של חוה (בראשית ג) ותרא האשה כי טוב העץ למאכל ונתמלא הבית אור שנתקלקלה חוה בת' של ותרא ולא פסקה זוהמ"ת הנחש לדעתי עד שקבלה תורה ו' בסיון שאז נתקנה ו' של מות ובמ' יום שהיה בהר שקיבל לוחות נתקן מ' של מות לכן דרשו (שמות לב) חרות על הלוחות כשניתנה התורה למשה במתנה שהוא ביום מ' שבתחלה היה לומד ושכחה עד שנתנה לו במתנה בסוף מ' יום ואז היתה חרותה על לבה אל תקרי חרות אלא חירות שבאותו שעה נעשה חירות ממ"ה מות דייקא שבאותו הפרק נשלם התיקון של אותיות מות וצריך ליתן טעם למה לא נתן הקדוש ברוך הוא למשה מיד במתנה ולמה המתין עד סוף מ' בדרך הדרש לפי שבסוף מ' עשו ישראל העגל והקדוש ברוך הוא אמר למשה (שם) ואעשה אותך לגוי גדול שדרשו רז"ל שלא חזר דבורו של הקב"ה ריקם שכן בני רחביא רבו למעלה שהיה למעלה מס' ריבוי ונמצא באותו שעה שאמר הקב"ה למשה (שם) ואעשה אותך לגוי גדול אז נתנה תורה למשה במתנה כי התורה היא ס' ריבוי אותיות כנגד ס' ריבוי נשמות של ישראל והקב"ה הבטיח למשה שיהיה הוא כליל מס' ריבוי ושמות ז"ש במס' גיטין לא נתנה הקב"ה התורה אלא למשה לבדו ומסיק לפלפלא בעלמא ולכן כל זמן שלא היה משה כלול מס' רבוא היה לומד ושכחה עד שנתן הקב"ה למשה פלפול במתנה כמ"ש ר' חנינא לר' חייא בהדי דידי קא מנצית אלו משכח תורה מישראל מהדרינא וזה ג"כ המתנה של משה שבפילפולו היה מהדר התורה אבל לפי מה שאמרנו הוצרך דוקא לתקן ביום מ' לתקן מ' של מות (משלי יו) חמת מלך מלאכי מות שבאותו שעה שעשו עגל (שם ה) רגליה יורדת מות (שם טז) ואיש חכם זה משה יכפרנה וזה הראה לו הקב"ה לאברהם אנכי מגן לך ר"ל כשמקבלין הדברות שמתחילין אנכי מגן לך דייקא שלא יוכל משה לקבל התורה עד שנתן לו קלסתר פניו של אברהם "שכרך "הרבה מאוד ר"ת משה שאז פסקה זוהמת נחש כמבואר בפסוק (בראשית ג) והנח"ש הי"ה ערו"ם ס"ת משה שעיקר התיקון היה כשקיבל הלוחות כ"ש ויקח לו א את כל אלה אלה דייקא (דברים ד) אלה העדות והחוקים הם לוחות העדות שהם ו' טפחים על ו' טפחים מנין אלה וכל הלוחות היו ח"ק טפחים נרמז במלת ויקח ז"ש ויבתר אותם בתוך על ב' לוחות שנרמזים (שם) אלה העדות והחוקים שהם ב"פ ח"ק. גם במלת אלה נרמזת בו התורה שהיא ה' ספרים ובראשית ב) אלה תולדות השמים בה' בראם והוא ה"פ אור שביום א' בראשית כדאיתא במדרש כנגד ה' חומשים ה"פ אור ובג' אל"ה שהוא אלף ל"ה:

לָזֶה אָמַר מִקְנֵה הַשָּׂדֶה מֵאֵת בְּנֵי חֵת, בְּאֹפֶן שֶׁאֵין לָהֶם דִּין בַּר מִצְרָא, וְעַיֵּין מַה שֶׁכָּתַבְתִּי בְּפָרָשַׁת חַיֵּי שָׂרָה (בראשית כג:ט).

ומשחת אותם ומלאת את ידם כל מלוי ידים לשון חנוך, כשהוא נכנס להיות מוחזק בו מאותו היום והלאה. לשון רש"י. (רש"י על שמות כ״ח:מ״א) ולא הבינותי בדבריו איך יבא לשון מלוי ידים לחנוכת כל דבר. ומה שאמר הרב כי בלשון לעז כשממנין אדם על פקודת דבר נותן השליט בית יד של עור שקורין גונ"ט, ועל אותו בית יד הוא מחזיקו בדבר והוא מלוי ידים, לא ידעתי אם ירצה הרב לומר שעל שם הבית יד יקרא החנוך מלוי ידים, ויביא ראיה מן המנהג, ודע כי הענין ההוא יצא להם מן התורה שהוא אצלם קנין החליפין של בועז, וכך מתורגם להם שלף איש נעלו (רות ד ז), ששולף הגנ"ט שלו, והם אומרים שהגואל נתן לבועז, וזה מנהגם הוזכר בספרי חכמיהם. והנה דברנו בדברי הבאי: והנכון בלשון מלוי ידים בתורה שהוא לשון שלמות, כלשון כי מלאו ימי (בראשית כט כא), ובמלאת הימים האלה (אסתר א ה), עד יום מלאת (ויקרא ח לג), בהשלימם, וכן בכסף מלא (בראשית כג ט), מחיר שלם והטעם, כי הזר אשר לא תשיג ידו בטהרתו להקריב קרבן או לעבוד עבודת המלכות הנה ידו חסרה בעבודה ההיא, וכאשר יכשר לעשות כן הנה ידו שלימה, ראויה לכל העבודות והמלאכות. וכן מלאו ידכם היום (שמות ל״ב:כ״ט), כי עתה ידיכם מלאה בכל עבודת השם, כי איש בבנו ובאחיו עבדתם אותו. או שירמוז להם כי בזכות זה יהיו נבחרים לעבוד עבודת ה' במשכן, כמו שאמר בעת ההיא הבדיל ה' את שבט הלוי (דברים י ח):
ודוד המלך אמר לישראל בנדבת הבית ברצותי בבית אלהי יש לי סגלה זהב וכסף נתתי לבית אלהי, ואמר להם ומי מתנדב למלאת ידו היום לה' (דהי"א כט ה), כי בהתנדבם לבנין הבית תהיה ידם שלימה בכל הקרבנות ובכל העבודות, כי אין עבודת ישראל להקב"ה שלימה אלא בבית המקדש וכן איל המלואים בפרשה הזאת (שמות כ״ט:כ״ב) שמלוי הכהנים בו, כי חטאת והעולה לכפר, וזה למלאת ידו בהקרבה: ומצאתי בתרגום הירושלמי שתרגם איל המלואים דאשלמותא (כ"ה בתרגום יונתן ויקרא ח כב), וכן תרגם בכולם לשון שלמות אבל אונקלוס (תרגום אונקלוס על שמות כ״ח:מ״א) רדף הענין ולא הקפיד בלשון, כמנהגו במקומות רבים: ויש מפרשים (הרד"ק בספר השרשים שרש מלא) ומלאת את ידם, שימלא ידם מן הקרבנות, וכן החפץ ימלא את ידו (מלכים א י״ג:ל״ג), שיקריב מהן כרצונו מלא ידיו והנכון מה שפרשתי. ופירוש החפץ ימלא את ידו ויהי כהני במות (שם), שיביא מלואים לו בקרבן כאשר בדא מלבו לחנכו, ואחרי כן יהיה כהן לבמות, כי בדומה לדרכי התורה יעשו: