פרשנות מצטטת על בראשית כד:ו

בַּיָּמִים הָהֵם לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית ו':ד'), בִּימֵי דּוֹר אֱנוֹשׁ, "וְגַם אַחֲרֵי כֵן" שֶׁרָאוּ בְּאָבְדַן דּוֹר אֱנוֹשׁ, שֶׁעָלָה אוֹקְיָנוּס וְהֵצִיף שְׁלִישׁוֹ שֶׁל עוֹלָם, וְלֹא נִכְנְעוּ לִלְמֹד מֵהֶם. וְרַבִּי אַבְרָהָם פֵּרֵשׁ גַּם אַחֲרֵי הַמַּבּוּל, כִּי בְּנֵי עֲנָק הָיוּ מִמִּשְׁפַּחַת בְּנֵי הָאֱלֹהִים. וְאִם כֵּן אוֹ תִּהְיֶינָה נְשֵׁי בְּנֵי נֹחַ מִזַּרְעָם וְיִדְמוּ לָהֶם, אוֹ שֶׁיּוֹדֶה בַּמַּאֲמָר (נדה סא) הַדּוֹרֵשׁ בְּעוֹג שֶׁפָּלַט מִן הַמַּבּוּל, וְיוֹסִיף הוּא שֶׁנִּמְלְטוּ גַּם אֲחֵרִים עִמּוֹ. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי כִּי אָדָם וְאִשְׁתּוֹ יִקָּרְאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים, בַּעֲבוּר שֶׁהָיוּ מַעֲשֵׂה יָדָיו וְהוּא אֲבִיהֶם, אֵין לָהֶם אָב זוּלָתוֹ, וְהוּא הוֹלִיד בָּנִים רַבִּים, כַּכָּתוּב (בראשית ה':ד') "וַיּוֹלֶד בָּנִים וּבָנוֹת", וְהָיוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה הַנּוֹלָדִים רִאשׁוֹנִים מֵאָב וָאֵם בִּשְׁלֵמוּת גְּדוֹלָה מִן הַגֹּבַהּ וְהַחֹזֶק, כִּי נוֹלְדוּ בִּדְמוּת אֲבִיהֶם, כַּכָּתוּב בְּשֵׁת (בראשית ה':ג') "וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ". וְיִתָּכֵן שֶׁהָיוּ כָּל בְּנֵי הַקַּדְמוֹנִים אָדָם שֵׁת אֱנוֹשׁ נִקְרָאִים בְּנֵי הָאֱלֹהִים, כִּי הָיוּ ג' הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה בִּדְמוּת אֱלֹהִים, וְאָז הוּחַל לַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה, וְהוּחַל לָבֹא בָּאֲנָשִׁים חֻלְשָׁה וְרִפְיוֹן. וְכָךְ אָמְרוּ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה כ"ד:ו') "זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם", וְאֵין הָרִאשׁוֹנִים תּוֹלָדוֹת, וּמָה הֵן אֱלוֹהוֹת. בְּעוּן קוּמֵי אַבָּא כֹּהֵן בַּרְדְּלָא, אָדָם שֵׁת אֱנוֹשׁ, וְשָׁתַק, אֲמַר לוֹן, עַד כָּאן בְּצֶלֶם וּבִדְמוּת מִכָּאן וְאֵילָךְ קֵינָן קַנְטְרָנִין. וְכַאֲשֶׁר הֵחֵל הָאָדָם לָרֹב וְנוֹלְדוּ לָהֶם הַבָּנוֹת, הָיוּ אֵלֶּה בְּנֵי הָרִאשׁוֹנִים בְּחָזְקָם וּלְרוֹב תַּאֲוָתָם הָיוּ בּוֹחֲרִים הַנָּשִׁים הַטּוֹבוֹת בַּעֲלוֹת הַקּוֹמָה וְהַבְּרִיאוֹת. וְסִפֵּר בַּתְּחִלָּה (בראשית ו':ב') כִּי יִקְחוּ אוֹתָם לְנָשִׁים דֶּרֶךְ חָמָס, וְאַחַר כָּךְ סִפֵּר כִּי יָבֹאוּ דֶּרֶךְ זְנוּת אֶל בְּנוֹת הָאָדָם שֶׁאֵינָן בְּאוֹתָהּ הַמַּעֲלָה, וְלֹא יִוָּדַע הַדָּבָר עַד שֶׁיּוֹלִידוּ לָהֶם בָּנִים וְיַכִּירוּ כִּי אֵינָם מִבְּנֵי שְׁאָר הָאֲנָשִׁים רַק לִבְנֵי הָאֱלֹהִים הָאֵלֶּה נוֹלְדוּ שֶׁהֵם גְּדוֹלִים מְאֹד, אֲבָל הֵם נוֹפְלִים מֵאֲבוֹתָם בְּגֹבַהּ וְכֹחַ, כִּלְשׁוֹן "לֹא נֹפֵל אָנֹכִי מִכֶּם" (איוב יב ג), וְהֵמָּה גִּבּוֹרִים כְּנֶגֶד שְׁאָר בְּנֵי הָאָדָם. וְאָמַר שֶׁהָיָה זֶה בַּדּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים, אֲשֶׁר הָיוּ נִקְרָאִים "בְּנֵי הָאֱלֹהִים" בִּהְיוֹתָם בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת שֶׁיּוֹלִידוּ מִבְּנוֹת הָאָדָם נְפִילִים, וְגַם אַחֲרֵי כֵן, כִּי הַנְּפִילִים עַצְמָם יוֹלִידוּ נְפִילִים מֵהֶם. וּפֵרוּשׁ "אֲשֶׁר מֵעוֹלָם", כִּי הָאֲנָשִׁים אַחֲרֵי הַמַּבּוּל כַּאֲשֶׁר יִרְאוּ גִּבּוֹרִים יַזְכִּירוּ אֵלֶּה וְיֹאמְרוּ כְּבָר הָיוּ גִּבּוֹרִים מֵאֵלֶּה לְעוֹלָמִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֵינוּ, וְהָיוּ "אַנְשֵׁי הַשֵּׁם" בְּכָל הַדּוֹרוֹת אַחֲרֵי כֵן. וְזֶה פְּשַׁט הָגוּן בַּפָּרָשָׁה הַזֹּאת. אֲבָל הַמִּדְרָשׁ אֲשֶׁר לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל בִּפְרָקָיו, עַל הַמַּלְאָכִים שֶׁנָּפְלוּ מִמְּקוֹם קְדֻשָּׁתָן מִן הַשָּׁמַיִם, וְהֻזְכַּר בַּגְּמָרָא בְּמַסֶּכֶת יוֹמָא (יומא ס"ז), הוּא הַנָּאוֹת בִּלְשׁוֹן הַכָּתוּב יוֹתֵר מִן הַכֹּל. אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ צֹרֶךְ לְהַאֲרִיךְ בְּסוֹד הָעִנְיָן הַהוּא:

או בדרך דרש יעקב גרם לנו גלות מצרים ז"ש ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה הטעם שבאו למצרים הוא מטעם את יעקב שגרם לנו יעקב הגלות והוא שגרם תרי עניינים שגרעו לגלות כי טעם אחד לגלות מצרים על שמכרו ליוסף ועל ידם נתגלגל הדבר ויעקב גרם בזה שהיתה שנאה בין האחים בשביל שני סלעים מילת שעשה לו כתונת פסים גם כששלח אותו על ידו נתגלגל הדבר ועוד גרם יעקב ענין דינה שאנסה שכם בן חמור החוי הוא גם כן על שמנע יעקב חסד כמשארז"ל (איוב ו) למס מרעהו חסד ויראת שדי יעזוב כי אלו נתן יעקב דינה לעשו הי' חוזר למוטב ולא רצה ליתן לעשו שהוא מן הגמולים באה לערלים לשכם בן חמור נמצא שני מעשים אלו בשכם עינו את דינה ע"י יעקב שלא נתנה לעשו בשכם מכרו את יוסף כמ"ש הנה אחיך רועים בשכם שני דברים אלו גרמו שנטו ישראל שכם תחת החוי חמור מצרים (יחזקאל כג) אשר בשר חמורים בשרם נמצא יעקב הוא בעל הכד שהניח את יוסף בר"ה שהוא מצרים אינו כשכם רק שהוא ככל העולם בכלל גם הוא בעל החביות שגרם צלולה היתה החביות ואתם עכרתם אותה ועל זה אמר איש וביתו באו רצה לומר על יוסף ואסנת בת דינה זה גרם להם שבאו מצרימה ז"ש המניח את הכד ברשות הרבים ובא אחר ונתקל בה יעקב הניח כד זה שנתקלו בה השבטים שמכרוהו על השליחות היה יעקב יכול לפטור כי אותו השליחות היה מעמק חברון מעצה עמוקה של הקב"ה שהסכים עם צדיק הקבור בחברון אבל על ענין דינה נענש יעקב כמ"ש ואם הוזק בהם בעל החביות חייב הוא יעקב שגרם לחביות שהיתה צלולה ועכרו אותה וחייב בנזקו כמ"ש במדרש (איכה ב) ובער ביעקב כאש להבה. אין פורעניות בא עד שמרגיש בה יעקב כי הוא בעל הקורה כמ"ש (ישעיה מח) ישראל מקוראי והוא נכנס בעובי הקורה. וז"ש רב פפא למאי נ"מ למקח וממכר שנמכרו ישראל לאויביהם היינו כד היינו חביות ענין אחד להם גם היינו כד היינו חביות תרווייהו על יוסף שנקרא כד גם נקרא חביות כמ"ש במדרש על שקברו אותו בשכם משל לגנבים שגנבו החביות והוחזרהו החביות למקומו כן בשכם לקחו את יוסףוהוחזרו לשכם. ורזא דמתניתין זה בא בחביתו ע"ד שכתב בזוהר על פ' (בראשית א) ויברא ה' אלהים את האדם בצלמו דא מט"ט דא יצירה לטב אם זכה ואם לא זכה בצלם אלהים ברא אותו דא אלהים אחרים יצירה לביש כנגדו סמא"ל דאיהו עון ומשחית אף וחימה לביש ד' אנפין דע"ז נ"ש ג"ז זה שנאמר (קהלת ז) גם את זה לעומת זה עשה אלהים מט"ט בא עם רתיכין דיליה להיות מליץ יושר על ישראל ובא בחביות עם קרבנות דיליה וזה בא בקורתו על סמאל שבא נחש בקורות בית הבד על עובדא דידה וטול קורה מבין עיניך כמ"ש השבטים דבר איש אדוני ארץ אתנו קשות והגיד להם את כל הקורות אותם שאפילו עצי עריסותינו מגיד לנו (עמוס ד) מגיד לאדם מה שיחו אפילו שיחה קלה שבין איש לאשתו ונשבר' חביות בקורה שגוברין מארי דקיטרוגא על החביות פטור אל תאמר שסופו ללקות על שהולך ומסיתו ועולה ומסטין ויורד למטה ברשות שניתן לו ונוטל נשמה עז"א פטור בעל הקורה כי עביד רעותא דמארי כמ"ש בזוהר פ' תרומה ז"ש שלזה רשות להלוך ולזה רשות להלוך שהקדוש ברוך הוא נתן ב' דרכים שיוכל לילך באיזה שירצה הן לימין הן לשמאל ועז"א ברזא דמתניתין השופך מים ברה"ר הוא סוד ר"ע שאמר לתלמידיו כשתגיעו לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים שלא יבואו התלמידים וישתו מים רעים. והוזק בהם אחר שזה פגם אחר חייב בנזקו: א"ר ל"ש שטנפו כליו לפי שאחר טינא היתה בלבו וכל ימיו ספרי מינים לא נשרו מחיקו אבל הוא עצמו פטור כמ"ש כי פגעו בן זומא בן עזאי עיין סודו בזוהר פ' נשא המצניע את הקוץ ואת הזכוכית סמאל הוא קוץ מכאיב מט"ט הוא זכוכית וראה פנים לכל צד כי הוא שר הפנים גם ענין כד של רבקה הוא שם של אדני שיש כ"ד צירופים של אדני תהלים עד) א"ל י"שוב ד"ך נ"כלם ר"ת אדנ"י כ"ד צירופים לכן (שם נא) אדני שפתי תפתח וגו' יש בו כ"ד אותיות וכל מקום שגלו ישראל לי"ה שהם ארבע מלכיות (שמות לד) ילך נא אדני בקרבינו א"ת הכ"ד בגימטריא (משלי י) צדי"ק יסו"ד עול"ם וכן היו ישראל במצרים מנין צדיק יסוד עולם שהוא חטא של יוסף הצדיק שמכרוהו וישליכוהו הבורה היא סוד ת"ל שהכל פונים בו תלפיו' ת"ל בגימ' צדי"ק יסו"ד עול"ם פיו"ת בגי' מלכו"ת הוא סוד מצרים קרי בי' מצר י"ם יסוד מלכות (תהלים קיח) מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה הם תרין אתוון אחרוני' ו"ה ובקליפה (ישעיה יד) הורד שאו גאונך וכן במסורה ויוסף הורד מצרימה הורד שאול גאונך א"ת רזא דמלכות כ"ד רזא דיסוד בשעת הגלות מניח הקדוש ברוך הוא את הכד ברה"ר ובא אחר רזא (משלי כה) וסוד אחר אל תגל ונתקל בה בה' אחרונה ושברה פטור מכל עולמות כי מוץ ותבן פטורי' מן המעשר (תלים צו) ה"וא י"שפוט ת"בל ב"צדק למפרע ר"ת בתי"ה (ישעיה נד) ב'צדק"ה ת'כוננ"י ר"ת וס"ת בתי"ה (בראשית כד) תשו"ב א'ת ב'נ'י שמ'ה סוד בתיה שגדלה את משה כי משה מיסוד אבא לכן מלוי אהיה ביודין כזה אלף הי יוד הי בגימטריא קס"א ריבוע הוי"ה ביודין כזה יוד יוד הי יוד הי ויו יוד הי ויו הי בגימ' קפ"ד שניהם יחד בגימטריא מש"ה והיינו מספר א"ל שד"י שהוא בעולם הבריא' (תהלים קיח) אל ד' ויאר לנו בעולם היצירה שניהם יחד א"ל שד"י א"ל יהו"ה בגימטריא ב"ת כוונת ירידתה לרחוץ על היאור לטהר עולם היצירה בכח הבריאה לתקן עולם במלכות שדי בכח השמות שזכרנו שהם קס"א קפ"ד: