פרשנות מצטטת על בראשית כד:יח

אשר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני. ראוי היה להשביע ליצחק שלא ישא אשה מבנות כנען אבל היה ברצונו לשלוח בחייו לארצו ולמשפחתו ולהשביע העבד שיעשה כן או בחייו או אחרי מותו ולכך הוצרך עכ"פ להשביע העבד וכיון שהשביע העבד לא הוצרך להשביע ליצחק כי ידע שלא יעבור על דעת אביו. א"נ שעשה העבד אפטרופוס וצוה לו שישיא ליצחק כרצונו וינחיל לו נכסיו על מנת כן ועל כן הזכיר המושל בכל אשר לו. וי"מ שיצחק לא היה שם והוא מפחד הזקנה מיהר בענין וכן נראה מן הפסוק שלא היה שם דכתיב ויצחק בא מבוא ואית' במדרש שהיה בג"ע שכשהעלהו אברהם לעולה חבל בו מעט והכניסו לג"ע לרפאתו. א"נ שהלך להחזיר הגר לאביו:

14. נמחקה המגלה ואמרה איני שותה, מרערעין אותה ומשקין אותה בעל כרחה. וכ"ה ("מרערעין") גם בכי"ע. ובד: מערעין אותה. וכ"ה ("מערעין") בפי' ר"י בכור שור נשא, עמ' 11. והיא פיסקא ממשנתנו פ"ג מ"ג, ושם: מערערים אותה, וכ"ה בספרי נשא פיס' י"ז, עמ' 21, ושם מסיים: דברי ר' עקיבא, וכ"ה בבבלי י"ט ב'. ולהלן מפורש שר"ע חולק על הלכה זו, וכבר פירשו בבבלי שם כ' א': תרי תנאי ואליבא דר"ע. ועיין גם בירושלמי פ"ג ה"ג, י"ח ע"ד. ועיין מ"ש להלן, שו' 17–18, ד"ה ובבלי שם.
ובפירוש המלה "מרערעין" כאן נראה שהכוונה שבודקין, פותקין ופוגעין⁹ועיין מ"ש לעיל, שו' 7–9, סד"ה לא שהמים. אותה עד שתשתה את המים, עיין בתיו"ט ובמלא"ש למשנתנו. וכן בפי' הרד"ק לישעיה ט"ו, ה': ואמרו רבותינו נמחקה המגילה וכו' מערערין אותה, פירוש משברין ומכין אותה עד שתשתה. וכנראה, שהבינו האחרונים שלדעת הת"ק מוטב שהיא תשתה מעצמה, והדיבור "והשקה" כולל גם שתיית המושקה (דוגמת בראשית כ"ד, י"ח ועוד בכ"מ), ומכריחין אותה לשתות, ואין מכניסין את המים לתוך פיה בעל כרחה. וכן בס"ז, עמ' 236: והשקה את האשה על כרחה. ר' אליעזר אומר מכין אותה ברחבו של סייף ומערערין אותה ומשקין אותה על כרחה. כלומר, אלמלי הפסוק "והשקה", הייתי אומר שהאשה צריכה לשתות מרצונה הטוב, אבל אם אמרה "איני רוצה לשתות" אין מכריחין אותה לשתות, לפיכך אמרו "והשקה" שמכין אותה ברחבו של סייף¹⁰ושמא יש כאן מליצה ע"פ הפסוקים ביחזקאל ט"ז, ל"ח-מ': ושפטתיך משפטי נאפות וגו' ובתקוך (-ופתקוך, ובדקוך, עיין מ"ש ר"א אורבך בלשוננו כל"ב, תשרי טבת תשכ"ח, עמ' 128, הערה 28) בחרבותם. ועיין מ"ש לעיל בפנים בשם פירוש הרד"ק. ופוגעין בה ומכריחין אותה שתשתה, אבל אין מכניסין לה את המים לתוך הפה בעל כרחה.¹¹ועיין מ"ש להלן, שו' 16–17, ד"ה ובס"ז, בפירוש המשך דברי ס"ז. ועיין מ"ש להלן בסמוך, משום שדינה כאילו היו מזריקין לתוך מעיה בצינור. ועיין בבלי י"ח א'. ועיין מ"ש מהרי"ן אפשטין במבואות לספרות התנאים, עמ' 408.

מכאן שחס כו' על ממונם. וא"ת מנ"ל לרש"י דלמא הקב"ה השיב להם על מה שבקשו הם ואמרו למות שם אנחנו ובעירנו והשיב להם הקב"ה והשקית את העדה ואת בעירם: וי"ל דלשון והשקית נופל על בהמה כדכתיב בפרשת חיי שרה, וגם גמליך אשקה, והל"ל וישתו העדה כדכתיב בסמוך ותשת העדה, דל' שתיי' נופל על אדם כדכתיב נמי שם, שתה אדוני. ומדמשנה וכתב והשקית ודאי הקפיד על בעירם מהרא"י: ועי"ל דק"ל ואת בעירם ל"ל, דהא בפרשת בשלח בתשובת הקב"ה למשה על דבר המים לא השיב לו אלא ושתה העם, אע"פ שישראל אמרו להמית אותי ואת בני ואת מקני, וא"כ ואת בעירם ל"ל אלא שחס וכו': (קצ"מ) מדאמר הקב"ה בעירם במ"ם נלמד שחס עליהם במה שהם בעירם של ישראל לא במה שהם בהמות סתם ומשום בעל חיים: דאל"כ והשקית את העדה ואת הבהמה מבעי ליה. וכן משמע ב[ד"ד]: