פרשנות מצטטת על בראשית כד:כ

שיתחללו מעיו. ע"י שלשול. מלשון דחלליה בי טבחא דפרק כל הבשר (קיג, א), או הוא לשון ריעוע מלשון צרורות מתחלחלין לתוכו דפ"ד דמקואות מ"ג. (יפה ענף). ובאות אמת כתב שצריך לומר שיתחלחלו מלשון ותתחלחל המלכה. או פירושו שיתחללו ויתרחבו מעיו כאילו נעשה בהם חללים, וכן דרשו (מגילה טו, א) ותתחלחל המלכה מאד שהוצרכה לנקביה, והיינו שמעיה נעשו חלולים חלולים ועל ידי זה שלשלה והוצרכה לנקבים. והשתא מפרש המדרש מספח חמתך, שסיפח לו והאכילו פת חמה, ואף שכר, שהשקה אותו יין שכר מן הגת חדש, למען הביט על מעוריהם, לשון עירוי ושפיכת דבר משקה בפעם אחת כמו ותער כדה (בראשית כד, כ), עירה דם הפר לתוך דם השעיר (יומא נג, ב), כלומר שלכן סיפח לו והאכילו פת חמה והשקה אותו יין חדש מן הגת, למען הבט ולראות על העירוי והשלשול של התרזת מעיו שיתחללו על ידי זה ויערו לחוץ מה שבתוכם, למען יתבזה צדקיהו. או פירושו למען הביט על מעוריהם, למען לראות בקלונם ובניוולם ובערותם. והא דכתיב לשון רבים, משום שהיה עושה כן לכל המלכים, ועיין ברד"ק:

מפיץ. מריק ומוציא, ותער כדה (בראשית כד, כ) תרגום אונקלוס ונפוצת קולתא:

קלל. הוא הכד הנקראת קלת תרגום (בראשית כ״ד:כ׳) ותער כדה ונפצת קולתה והוא יקרא הכלי אשר בה אפר הפרה קלל של חטאת ודיבורו פה בכד של חרס שאינו מטמא מגבו או כלי אבן וכיוצא בו מן הכלים אשר לא יקבלו טומאה בשום פנים כפי מה שהתבאר בכלים (פ"ב) וזה אם נגע בשרץ טהור ואמנם אמרו שאם הניח זה הכלי על גבי השרץ מטמא האפר לעיקר אבאר לך וזה שהאל ית' אמר באפר הפרה (במדבר י״ט:ט׳) והניח מחוץ למחנה במקום טהור ואמרו חכמים שאם הגיע האפר בעצמו על גבי דבר טמא אין זה במקום טהור ורבי אליעזר אומר בהיות הכלי טהור מקום טהור הוא וכבר ביארנו בפתיחת זה הסדר שאוכלין טמאים ומשקין טמאין אמנם יטמאו הכלי מדרבנן ועוד יתבאר בסוף מסכת זבים שכתבי הקודש פוסלים את התרומה כמו שני לטומאה ונתבאר סבת זה שם לפי שהיא גזירה מדרבנן ואמרו חכמים שכלי זה אשר לא יטמא אלא מדרבנן אם הגיע הכלי באפר הפרה על גביהן אין זה מקום טהור ונטמא האפר ור' יוסי לא ישמור זה בטומאה דרבנן והל' כחכמים בכל:

אל תער נפשי. אל תשלח נפשי מלפניך כמו ותער כדה אל השקת (בראשית כ״ד:כ׳):