וַיָּבֹ֤א הָאִישׁ֙ הַבַּ֔יְתָה וַיְפַתַּ֖ח הַגְּמַלִּ֑ים וַיִּתֵּ֨ן תֶּ֤בֶן וּמִסְפּוֹא֙ לַגְּמַלִּ֔ים וּמַ֙יִם֙ לִרְחֹ֣ץ רַגְלָ֔יו וְרַגְלֵ֥י הָאֲנָשִׁ֖ים אֲשֶׁ֥ר אִתּֽוֹ׃
רש"י
פתחתיך. לשון ויפתח הגמלים (בראשית כ״ד:ל״ב) וכת"י וכען הא שריתך ומנחם פתר כולם לשון פתיחה ממש:
שפתי חכמים
שהיו יוצאין זמומין מפני הגזל כו'. מדכתיב ויפתח הגמלים משמע דעד עכשיו היו זמומין וק"ל. ואע"ג דאין הקב"ה מביא תקלה ע"י בהמתן של צדיקים כדאיתא בחולין (ז.) וי"ל דפשיטא דאין הקב"ה מביא תקלה וכו' אלא דזמם אותם שלא יאכלו אפילו מצידי רשות הרבים שהוא הפקר כי מסתמא הבעלים מתייאשין מהן אך אליעזר עבד אברהם מרוב חסידתו שהיה בו לא רצה ליהנות משל אחרים אפילו מן המותר. והרא"ם תירץ שאין סומכין על הנס א"כ היכא דבריא הזיקא שהלכו בין שדות אחרים שאני:
רש"י
פתחת. אלאק"ש בלע"ז, כמו (בראשית כד) ויפתח את הגמלים, ור"ד כל המזמור על מרדכי ואסתר והמן, בפסיקתא זוטא: