פרשנות מצטטת על בראשית כד:לו

ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק. תימה היכי עביד הכי הא אמרי' אסור לאעבורי אחסנתא אפי' מברא בישא לברא טבא דלא ידעי מאי זרעא נפיק מנייהו וכתיב יכין [ו]צדיק (ורשע) ילבש וקי"ל בעלמא דקיים אברהם אבינו אפילו ערובי תבשילין. וי"ל דאברהם וישמעאל גרים היו ואמרינן דגר אינו יורש את חבירו אביו לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים מה"ר שמואל. וקודם שנולדו האחרים כבר נתן לו כדכתיב לעיל ויתן לו את כל אשר לו:

(יח) אברהם מסר ליצחק. אפשר לא הוצרך להביא מקרא ע"ז שמסר לו אברהם כיון שכתוב (בראשית כד) ויתן לו את כל אשר לו, וכתיב (שם כ"ה) ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק, ועיקר מילתא שנכנס לסוד העיבור מפ"ו מן הברכה שנתברך:

(לב) את מקנהו ואת קנינו ואת כל אשר לו לשני בניו. נראה רומז בלשונו לדרוש מ"ש ויקח עשו וכו' ואת מקנהו כו' ואת כל קנינו אשר רכש בארץ כנען וילך אל ארץ וגו, שפי' מקנהו וקנינו האלו אינן שרכש עשו בעצמו אותן (והרי כל עסקו היה יודע ציד ולא יושב אהלים כיעקב שפירושו לפשוטו אהלי מקנה כפי' הרשב"ם שם, ומנין היה לו לעשו מקנה ובהמה), אלא של יצחק הן שכתוב בו [בראשית כה] ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק, ואברהם היה לו צאן ובקר וכו' כל הני דחשיב ואזל וכתב עליהן אח"ז ויתן לו (ליצחק) את כל אשר לו [שם כד] (ולהוציא מדברי ראב"ע שכ' כי אבד העושר ההוא בימי יצחק וכבר סתר הרמב"ן דבריו בפ' תולדות ע"פ ויבז עשו הבכורה ע"ש), ודרש אשר רכש בארץ כנען, שרכש אותם בארץ כנען שנתן ליעקב וקיבל לעצמו את כל רכוש יצחק הזה כנגדו (וכלשון [איכה א יא] נתנו מחמודיהם באוכל וכי"ב) וכדמפ"ו להלן: