וַתְּמַהֵ֗ר וַתּ֤וֹרֶד כַּדָּהּ֙ מֵֽעָלֶ֔יהָ וַתֹּ֣אמֶר שְׁתֵ֔ה וְגַם־גְּמַלֶּ֖יךָ אַשְׁקֶ֑ה וָאֵ֕שְׁתְּ וְגַ֥ם הַגְּמַלִּ֖ים הִשְׁקָֽתָה׃
שפתי חכמים
מכאן שחס כו' על ממונם. וא"ת מנ"ל לרש"י דלמא הקב"ה השיב להם על מה שבקשו הם ואמרו למות שם אנחנו ובעירנו והשיב להם הקב"ה והשקית את העדה ואת בעירם: וי"ל דלשון והשקית נופל על בהמה כדכתיב בפרשת חיי שרה, וגם גמליך אשקה, והל"ל וישתו העדה כדכתיב בסמוך ותשת העדה, דל' שתיי' נופל על אדם כדכתיב נמי שם, שתה אדוני. ומדמשנה וכתב והשקית ודאי הקפיד על בעירם מהרא"י: ועי"ל דק"ל ואת בעירם ל"ל, דהא בפרשת בשלח בתשובת הקב"ה למשה על דבר המים לא השיב לו אלא ושתה העם, אע"פ שישראל אמרו להמית אותי ואת בני ואת מקני, וא"כ ואת בעירם ל"ל אלא שחס וכו': (קצ"מ) מדאמר הקב"ה בעירם במ"ם נלמד שחס עליהם במה שהם בעירם של ישראל לא במה שהם בהמות סתם ומשום בעל חיים: דאל"כ והשקית את העדה ואת הבהמה מבעי ליה. וכן משמע ב[ד"ד]: