פרשנות מצטטת על בראשית כד:נד

ויהי מקץ שנתים ימים - שתי שנים שלמות, כדכתיב: ימים תהיה גאולתו, ואם לא יגאל עד מלאת לו שנה תמימה. וכן: ימים או עשור. וכן: למועדה מימים ימימה בפסח מדבר שהוא משנה לשנה שלימה. אבל מקץ שנתים, בלא ימים היה משמע מקץ שנה ויום אחד, כדכתיב: בן שנתו בתוך השנה קורהו בן שנתו.

וכל טוב אדוניו - האנשים החשובים של בית אברהם הוא שנאמר לפנינו: והאנשים אשר עמו.

דֶּרֶךְ שֵׁנִי בְּיִשּׁוּב מִקְרָאוֹת אֵלּוּ, שֶׁהָעָם הַנִּזְכָּר כָּאן הֵם הַפְּחוּתִים שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל וְהָעֵרֶב רַב, כִּי שֵׁם אֶחָד לָהֶם. וּכְשֶׁאָמַר ״וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם״, בְּעֵרֶב רַב יְדַבֵּר, כִּי מֵאַחַר שֶׁלֹּא מִיחָה בָם לָצֵאת, דּוֹמֶה כְּאִלּוּ שִׁלְּחָם. כִּי מָצִינוּ לְשׁוֹן שִׁלּוּחַ בְּמִי שֶׁמַּנִּיחוֹ לֵילֵךְ, כְּמוֹ ״שַׁלְּחוּנִי לַאדֹנִי״ (בראשית כד, נד) הַנֶּאֱמַר בֶּאֱלִיעֶזֶר עֶבֶד אַבְרָהָם, וּכְמוֹ ״וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל לָבָן שַׁלְּחֵנִי״ (שם ל, כה). כָּךְ שִׁלּוּחַ הָאָמוּר כָּאן עַל הָעֵרֶב רַב, וּבַעֲבוּרָם הָיָה צָרִיךְ לְהַסֵּב אוֹתָם שֶׁלֹּא יַחְזְרוּ לְמִצְרַיִם בִּרְאוֹתָם מִלְחָמָה. אֲבָל בַּעֲבוּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא הָיָה צָרִיךְ לְכָל זֶה הַסִּבּוּב, כִּי ״בְנֵי יִשְׂרָאֵל עָלוּ חֲמֻשִׁים״ (שמות יג, יח), מְזֻיָּנִים, כִּי הֵמָּה בָּנִים אֵמוּן בָּם, בְּנֵי מַאֲמִינִים וּבוֹטְחִים בִּתְשׁוּעַת ה׳, וְזוֹ הִיא כְּלֵי זֵינָם. עַל כֵּן הָיוּ בְּטוּחִים בַּמִּלְחָמָה. אֲבָל כָּל מִיעוּט הַבִּטָּחוֹן בָּא לָהֶם מִן הָעֵרֶב רַב, ״כִּי קָרוֹב הוּא״ (שמות יג, יז) — רָצָה לוֹמַר: חֲדָשִׁים מִקָּרוֹב בָּאוּ, וְלֹא נִשְׁתָּרְשׁוּ עֲדַיִן בָּאֱמוּנָה.