פרשנות מצטטת על בראשית כד:נה

ויהי מקץ שנתים ימים - שתי שנים שלמות, כדכתיב: ימים תהיה גאולתו, ואם לא יגאל עד מלאת לו שנה תמימה. וכן: ימים או עשור. וכן: למועדה מימים ימימה בפסח מדבר שהוא משנה לשנה שלימה. אבל מקץ שנתים, בלא ימים היה משמע מקץ שנה ויום אחד, כדכתיב: בן שנתו בתוך השנה קורהו בן שנתו.

שנים עשר חדש. דכתיב (בראשית כד, נה) תשב הנערה אתנו ימים, ומאי ימים שנה דכתיב (ויקרא כה, כט) ימים תהיה גאולתו:

בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית. צֹרֶךְ זְמַן זֶה שֶׁכָּתוּב כָּאן אָמְרוּ בְּמִדְרַשׁ תַּנְחוּמָא (ה): מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁנָּשָׂא אִשָּׁה וְלֹא כָתַב לָהּ כְּתוּבָּה כוּ׳, לְיָמִים מָצָא עֲנִיָּה בַּת טוֹבִים וְכָתַב לָהּ כְּתוּבָּה וְכָתַב לָהּ זְמַן כוּ׳, עַיֵּן נוֹסַח הַמִּדְרָשׁ בַּיַּלְקוּט (תרפד). דַּעַת בַּעַל מִדְרָשׁ זֶה שֶׁיּוֹם מַתַּן תּוֹרָה הוּא יוֹם אֵרוּסִין, כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵרַס אֶת יִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי זֹאת הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים לג ד): ״תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב״, וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (פסחים מט:): ״מוֹרָשָׁה״ – מְאוֹרָשָׂה. וְתֵדַע כִּי ״לִקְהִלַּת יַעֲקֹב״ לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא ״מְאוֹרָשָׂה קְהִלַּת יַעֲקֹב״, מַשְׁמָע שֶׁקְּהִלַּת יַעֲקֹב הִיא מְאוֹרָשָׂה לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל יְדֵי שֶׁנָּתַן לָהּ הַתּוֹרָה בִּמְקוֹם טַבַּעַת קִדּוּשִׁין, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיה נד ה): ״כִּי בֹעֲלַיִךְ עֹשַׂיִךְ״. וְהִנֵּה מָצִינוּ לְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תנחומא תשא טז) שֶׁהִמְשִׁילוּ זִוּוּג יִשְׂרָאֵל לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְזִוּוּג כַּלָּה לְחָתָן בִּשְׁנֵי זְמַנִּים: הָאֶחָד הוּא בִּשְׁעַת מַתַּן תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לא יח): ״וַיִּתֵּן אֶל מֹשֶׁה כְּכַלֹּתוֹ״, חָסֵר כְּתִיב, שֶׁנִּמְסְרָה הַתּוֹרָה כְּכַלָּה מְקֻשֶּׁטֶת בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה סְפָרִים; הַשֵּׁנִי הוּא בְּיוֹם חֲנֻכַּת הַמִּשְׁכָּן, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ז א): ״וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה לְהָקִים״, פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י שֶׁבַּיּוֹם שֶׁהוּקַם הַמִּשְׁכָּן נִמְסְרוּ יִשְׂרָאֵל לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּכַלָּה לְחָתָן. שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁמַּתַּן תּוֹרָה הוּא זְמַן הָאֵרוּסִין, וְיוֹם הוּקַם הַמִּשְׁכָּן הוּא זְמַן הַנִּשּׂוּאִין, כְּתִפְאֶרֶת אָדָם לָשֶׁבֶת בָּיִת (ישעיה מד יג), כַּמּוּבָן מִן לְשׁוֹן ״נִמְסְרוּ״, דְּהַיְנוּ לְבֵית מָדוֹר אֶחָד. וּבֵינֵי בֵינֵי כְּמוֹ עָשׂוֹר חֳדָשִׁים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כד נה): ״תֵּשֵׁב הַנַּעֲרָ אִתָּנוּ יָמִים אוֹ עָשׂוֹר״, וְהַיְנוּ עֲשָׂרָה חֳדָשִׁים שֶׁנּוֹתְנִין לִבְתוּלָה זְמַן בֵּין אֵרוּסִין לְנִשּׂוּאִין לְהִתְקַשֵּׁט בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מִינֵי קִשּׁוּטִין שֶׁנִּזְכְּרוּ בִּישַׁעְיָה (ג יח-כד).