פרשנות מצטטת על בראשית כד:סז

ומעתה נתבאר לנו סמיכות רבקה במשפט בין לפרשת העקדה שלפניה ובין לפרשת מיתת שרה שלאחריה. ומה שאמרו במדרש שלכך נסמכה מיתת שרה לפרשת עקדה, עשה המדרש רבקה ושרה כאלו הן אחת, לפי שלא נולדה רבקה עד שמתה שרה, ולפי שהיתה במקומה וגם היא דומה לה במעשיה הטובים, וכמו שדרשו שרה אמו, והנה היא שרה אמו, והוא המדרש שהזכרתי.

ובן אין לו לפי משפט הלשון היה לכתוב ולו אין בן שהיה להסמיך מלת לו לומת אחד מהם שלא מוסב על המת. או היה לכתוב ומת אחד מהם בלא בן, לזה דרשו חז"ל ובן אין לו עיין עליו, שפי' שאין ביו"ד הוא במבטא קרוב לעיין. ופירושו לעיין על הבן של המת שאף אם אינו בעולם רק שנשאר ממנו בן או בת, וכ"ש אם יש להמת בעצמו בת, ויש לפרש גם באופן הזה ובן אין לו שהבן של המת אין לו מאומה לא בן ולא בת וכו' ונמצא למדין שאם נשאר בעולם זרע מהמת פטורה מן היבום לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר הזהיר על היבמה שלא תנשא לאיש כל עוד שזקוקה ליבום ואם נשאת היא והנושאה עוברים בלאו. ולא באה האזהרה לא בלשון צווי על האשה ולא צווי על האיש רק כמצוה את הב"ד שיצוו מלקחת את אשת המת. ואותה שלא תנשא החוצה. והנכון היה לכתוב העשה מיבום וחליצה קודם הלאו דלא תהיה החוצה. מפני שהעשה הוא חובה והלאו הוא רק במקרה אלא מפני שהלאו אינו נוהג רק קודם קיום העשה אבל אחר שנתקיים העשה כגון שיבמה וגרשה או חלצה אז היא מותרת לכל אדם, לכן הקדים הלאו להורות ע"ז, ובספרי לא תהיה וגו' למה אני צריך וכו' והוא תמוה שהרי הוא אזהרה על היבמה שלא תנשא לשוק. ולא יתפרש רק ע"פ הכלל שכתבנו שבכל לאו שאינו מובן מעצמו יקדים ללאו את נושא הענין, והיה לכתוב אשת המת לא תהיה החוצה, לכן למד מזה שבא אזהרה אף שאינה אשת המת רק אשת שני מתים שאינה בכלל יבום רק מפני שהיא צריכה חליצה אסורה לאיש זר, ומזה למד שם גם על הנותן גט שאף שלא תתייבם עוד רק מפני שצריכה אסורה לאיש זר, ולהדעת שזכרנו לעיל שאין שום אופן שתהיה אשת שני מתים מה"ת והוא רק מדרבנן, י"ל מה שלא אמר אשת המת לא תהיה החוצה, מפני שנושא הענין כבר כתוב קודם, כי ישבו אחים וגו' ומת אחד מהם ובן אין לו א"כ לא תהיה שהיא על הוית האשה מובן שבאשת האח המת מדבר, ומ"ש עוד ת"ל לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר אלא בחליצה, ואינו מובן, והנראה לי שבחליצה שנאמר בה אשר לא יבנה את בית אחיו ודרשינן כיון שלא בנה שוב לא יבנה ונמצא שבית אחיו נהרס ואין לו תוך וא"כ אין לו חוץ ולכן מותרת לכ"א, אבל בגט שלא נמצא מפורש בכתוב עדיין קרינן ביה החוצה, עוד שם, יכול תהא מאמר קונה בה ת"ל יבמה יבא עליה ביאה גומרת בה, גם הלמוד הזה אינו מובן. ויש להסביר כי מצינו בכ"מ קיחה קודם הביאה כמו ויקח את רבקה ותהי לו לאשה (בראשית כ"ד ס"ז) ויקחה ויבא אליה (שם ל"ח ב') וכן לעיל כי יקח איש אשה ובעלה, וכאן אמר יבמה יבא עליה ולקחה. וגם עליה כתיב ולא אליה שיורה שאין לו עדיין עמה השתוות קודם הביאה אף ע"י קדושין:

ומאן אינון נשים באהל שרה ורבקה ורחל ולאה - בשרה כתיב והנה היא באהל (בראשית י״ח:י״ב) ברבקה כתיב ויביאה יצחק האהלה שרה אמו (שם כד) ברחל ולאה כתיב ויצא מאהל לאה ויבא באהל רחל (שם לא) ומנשים היינו דכתיב נשים:

מנשים באהל. שרה, שנאמר בה (בראשית יח ט) הנה באהל. רבקה, שנאמר בה (שם כד סז) ויביאה יצחק האהלה. רחל ולאה, שנאמר בהן (שם לא לג) ויצא מאהל לאה וגו':