פרשנות מצטטת על בראשית כה:לד

והתשוטטנה בגדרות. תירגמו יונתן ואתהממון בסיען התגודדו בחיילות פתר והתשוטטנה לשון חיילות משוטטים וגדרות לשון גדרות צאן המלאים עדרים ויש לפתור והתשוטטנה והתעוללנה בזבל גדרות צאן ל' בזיון ויבז עשו (בראשית כה) ושט עשו:

"ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי וגו'" (פסוק ו). במדרש (אסת"ר ז, י), בזוי בן בזוי, להלן כתיב (בראשית כה, לד) "ויבז עשו את הבכורה", וכאן כתיב "ויבז בעיניו", עד כאן. נראה כי הוקשה אל המדרש שלא* שייך לשון "ויבז", רק הוה ליה למימר "ולא שלח יד במרדכי כי קטן הוא בעיניו". אלא מפני שכך הוא רשעתו, שהוא מבזה את הכל, ולכך אמר "ויבז". [ו]למה מבזה הכל, מפני שהוא בזוי בעצמו, ולכך מבזה את הכל. ומפני כך אמר "בזוי בן בזוי", כלומר שהוא מבוזה ומרוחק* מהכל, כמו שאמר עובדיה אל עשיו (עובדיה א, ב) "הנה קטן נתתיך בגוים בזוי אתה מאוד", כלומר שאתה מרוחק מן כל הנמצאים, ומסולק אתה מהם. ומפני כך היה הוא מבזה את אחר, כאשר הוא בזוי בעצמו. ולכך כתיב כאן "ויבז", כי לשון "ויבז" משמע שהוא לשון מרוחק ומבוזה לגמרי בעיניו, ומאחר שהוא מבוזה, אין דבר זה רק מפני שהוא מרוחק ונבדל מן הבריות, וכאשר הוא נבדל מן הבריות, אם כן בודאי הוא בזוי, שכל אשר מרוחק מן הבריות, הוא בעצמו מרוחק ומאוס אליהם.

ודבר זה נראה בתחילת בריאתו, שיצא עשו "כאדרת שער" (בראשית כה, כה), ובודאי דבר זה מגונה ומאוס. ולפיכך עשו, אף שיש לו הממשלה הגדולה מאוד, מכל מקום הוא בעצמו מבוזה ומגונה, והוא נבדל מן הבריאה, ולכך גם כן הוא מבזה את אחר. ולכך כתיב לשון "ויבז" (בראשית כה, לד), שמורה על הריחוק הגדול, וזה בעצמו מורה שהוא מרוחק.

בכל שאטך. לשון בזיון פותרין בו כמו ויבז עשו (בראשית כ״ה:ל״ד) שתרגום אונקלוס ושאט עשו ואני אומר שאט לשון שטף גולוזמנ"ט בלע"ז:

ונגע בכנפו - באותו כנף שהשרץ בו כלומר השרץ עצמו ועל כרחך הכי הוא דאי משום כנף שהוא ראשון כוליה בגד נמי ראשון הוי ומאי איריא דנקיט כנף אלא משום שרץ שהשרץ עצמו נגע אל הלחם והלחם אל הנזיד והנזיד אל היין והיין אל השמן או אל כל מאכל היקדש כלום נטמא האחרון הזה שהוא רביעי בקודש דלחם ראשון ונזיד שני ויין שלישי ושמן רביעי נזיד תבשיל כמו ונזיד עדשים (בראשית כה) יין ושמן של נסכים:

השאטות. לשון בזיון ולא קרי' אל"ף ויבז מתרגמי' ושט: