פרשנות מצטטת על בראשית כו:ה

וְדֶרֶךְ רֶמֶז רַזַ״ל דָּרְשׁוּ (בראשית רבה א׳) תֵּיבַת בְּרֵאשִׁית שֶׁיְּכַוֵּן בָּרוּךְ הוּא לוֹמַר בִּשְׁבִיל תּוֹרָה שֶׁנִּקְרֵאת רֵאשִׁית, וּפֵרוּשׁ בֵּי״ת שֶׁל בְּרֵאשִׁית הִיא בֵּי״ת הַסִּבָּה. וּמֵעַתָּה מִי שֶׁזָּכָה בַּתּוֹרָה זָכָה בְּכָל הָעוֹלָם, וּמִי שֶׁלֹּא זָכָה בַּתּוֹרָה אֵין לוֹ לֵיהָנוֹת מִן הָעוֹלָם עַד מִדְרַךְ כַּף רֶגֶל, זוּלַת אִם יְשַׁמֵּשׁ הֶכְשֵׁר עֲמֵלֶיהָ. וְגַם אָמְרוּ (ויקרא רבה ל״ו) בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרְאוּ רֵאשִׁית, דִּכְתִיב ״רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה״ (ירמיהו ב:ג), וְאֵין מַאֲמָרָם זֶה מַכְחִישׁ הָרִאשׁוֹן, כִּי טַעַם עַצְמוֹ שֶׁנִּקְרְאוּ יִשְׂרָאֵל רֵאשִׁית הוּא לְצַד קַבָּלָתָם הַתּוֹרָה, וּבָזֶה נִבְדְּלוּ לְשֵׁם וְלִתְהִלָּה מֵהָעַמִּים. וְגַם אָמְרוּ (בראשית רבה י״ב) בִּשְׁבִיל אַבְרָהָם וּבִשְׁבִיל יַעֲקֹב (ויקרא רבה ל״ו), וְהַכֹּל הוֹלֵךְ לַטַּעַם הָרִאשׁוֹן ״עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם״ וְגוֹ׳. גַּם אָמְרוּ (שבת לו:) בִּשְׁבִיל יִרְאָה שֶׁנִּקְרֵאת רֵאשִׁית, דִּכְתִיב (תהילים קי״א:י׳) ״רֵאשִׁית חָכְמָה יִרְאַת ה׳״, כִּי הוּא זֶה גַּם כֵּן יְסוֹד הַתּוֹרָה, כִּי אִם אֵין חָכְמָה אֵין יִרְאָה, וְאִם אֵין יִרְאַת ה׳ אֵין תּוֹרָה, כִּי הוּא אוֹצָר נֶחְמָד לַתּוֹרָה.

לפי שהשטן. דק"ל למה כתיב מלת חקת ומלת התורה שניהם, דודאי חקת או התורה אחד לחוד לא קשה לרש"י, דהא הרבה פעמים כתיב בתורה כמו זאת חקת הפסח, וכמו אם בחקותי וגם מלת התורה, כמו זאת התורה לעולה ולחטאת, וזאת תורה העולה. אבל כאן כתיב זאת חקת התורה קשה למל"ל תרווייהו. ועוד שהסמיך חקת לתורה, ע"כ צ"ל שהאחד הוא פירוש לשני כאלו אמר שהתורה הזאת של פרה הוא חקה, ולא הוה דומיא דחקותי ותורותי דהתם אינו סומך חקים לתורת. ואע"ג דכל התורה כולה הוא גזירת המלך. הכא בא להודיע שאין בזה טעם כלל רק הגזירה וראוי לקבלה אף שאין טעם כלל נודע לישראל, וזה שפירש"י ומתרץ לפי שהשטן כו'. וא"ת גבי כלי מדין נמי כתיב זאת חקת התורה. וי"ל דהתם נמי קאי אאפר פרה דכתיב אך במי נדה יתחטא ולפי מדרש רז"ל דקאי קרא אך במי נדה יתחטא אטבילה שאף להכשירן מן האיסור הטעין טבילה לכלי מתכות, צ"ל דגם הטבילה עצמה היא מאותן שאין בהם טעם למה לא יועיל אלף סאה שלא במקום טבילה כארבעים סאה דמי מקוה. רא"ם:

זאת חקת התורה, כבר הבדלנו בין לשון חקה ותורה ומצוה במקום אחר (בראשית כ"ו ה'), וכאן קרא למצות הפרה חקה לפי שהיא חק קצוב בכל תנאיו, עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע: