וַיֵּ֥שֶׁב יִצְחָ֖ק בִּגְרָֽר׃
מגלה עמוקות
תמים תהיה עם י"י אלקיך תמי"ם בגימט' ד' יסודות בד' עולמות כל יסוד יש בו שם ב"ן כנגד ד' בנים דברה תורה ד"פ ב"ן בגימ' יצח"ק והוא סוד ד' ציצית שמחויב האדם בכל עת לקיים מצוה זו כי ט"ל כריכות ה' קשרים ח' חוטין הרי ב"ן בכל כנף שם קנ"א הרי ב"ן קנ"א בגימטרי' בא"ר ד' בארות שחפר יצחק כר"י (בראשית כו) וישב יצחק בגר"ר (במד"ר) שישב כל היום בתפיליןשיש בהם גר"ר תיבין שהם ת"ג ועליהס אמר (איכה א) ג"ת דרך על קצוצי תפילין) וד' בארות הן לקבל ד' ציצית הרי שקיים (בראשית יד) אם מ"חוט ועד שרוך נ"על שאמר אברהם שזכו בניו לציצית ותפילין ועל זה אמר הקב"ה (שם יז) התהלך לפני והיה תמים ואלו ד' פעמים ב"ן נרמזין במזמור (תהלים כה) א"ליך י"י נ"פשי א"שא א"להי מ"י ז"ה ה"איש נ'פשו ב'טו"ב תלי"ן הרי ד' פעמים ב"ן (שמות טו) עם זו גאלת נ"הלת ב"עזך א"ל נ"וה ק"דשיך שהוא ב"ן קנ"א (בראשית כט) מן הבאר ההוא ישקו העדרים:
מגלה עמוקות
"וישב "יעקב "בארץ "מגורי אביו כאן רמז קא רמיז בראשי אתוון רזא דיבום כדאיתא בכנפי יונה והענין כמו שאברהם היה מגייר קדמאה לגיורין וכל ימי היותו בחרן הוליד נשמות לגרים עד ביאת המשיח כי זיווג אברהם ושרה הי' מעין יבום שהתכוונו בזיווגן לתקן כל עשרים דורות (איוב כב) אשר קומטו ולא עת גם עד ימי המשיח כל הגרים שמתגיירים בעולם כבר העלם אברהם ושרה לכן (בראשי' יב) את הנפש אשר עשו אברהם זכרים ושרה נקיבות ז"ש במדרש מצינו שאברהםגייר גרים ויצחק קבל גרים (שם כו) וישב יצחק בגרר שחפר שם בארות ע"ש בריכות שבירך הקב"ה לאברהם (שם יב) ונברכו בך ר"ל בריכה וישפלו כאשר משפילין ענף מן האילן וישרש בארץ יעלה גזעו כן (תהלים צז) אור זרוע לצדיק כמו שזורעין זרע ומטמינים בעפר ולאחר כמה ימים יעלה מעלה כן ענין הנשמות (ישעיה סא) כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה תצמיח כן הם העלו ביחודם מחשבה טובה וגרמו שכל הנשמות נתקנו וז"ש (בראשית כו) אשר סתמום פלשתים עפר שרצו לאבד ניצוצות טהורות וישב יצחק שם ותקן אותם הבארות (שם) ויעל אותם משם באר שבע כי (תהלים יב) אמרות י"י אמרות טהורות מזוקק שבעתים ככסף צרוף בעליל לארץ ויעקב לא מצינו שגייר את הגרים ז"ש וישב יעקב בארץ מגורי אביו ואמר מגורי אביו כי (שם לא) דבת רבים מגור מסביב שהקליפות היו מסבבין אותו כמבואר בד' ראשי אתוון ו"ישב י"עקב בארץ מגורי בא עתה יעקב לצרפם ולגדרם וכן מגור"י כמנין ז"פ הב"ל שאמר קהלת הן הן ז"קוקים שמזקקים את הכסף מזוקק שבעתים והנה בסוד יבו"ם גורם נפש רוח נשמה בבת אחת כמ"ש (איוב לד) אם ישים אליו לבו שהוא נפש רוחו ונשמתו אליו יאסוף הרי שג' קטרין כאחת יש יכולת ביד יבום להעלות אבל שלא במקום יבום צריך גאולה לנשמה תמורה לאח גם תמורה לנפש וכמו שכל אותן שנים שהיה אברהם ושרה עקרים וטומטמין לא יצא לבטלה אותה זרע רק שנתהוו ממנו כל הנפשות של גרים כן כל ת"ח בזווגו הטהור אינו הולך לבטלה ח"ו רק לאחר זמן מצרף הקב"ה למעשה ונברא אותו וכן אם לא אבה החולץ ליבם או מי שאין לו אח ואין לו בנים לאחר כמה דורות יזמין הקב"ה להם גואל כן בועז אע"פ שהיה בן ת' שנה ורות נערה ומיד שקיים זו המצוה מת למחרתו בתוך חופתו כי לא היה אז לתקן רק מה שמוטל עליו בסיבות ראשון ולא יסף אותה לדעתה דרז"ל לא פסק והנה אולי לא נאמר עוד הייתי אומר לא יסף לא נזקק אליה שוב ע"כ אמר עוד הרי זה ריבוי אחר ריבוי שלא פסק אותה מלדעתה עוד ומיעט שלא הרתה מאותו הזרע ואותו הזרע שנזרע בקדושה לא הלך לבטלה ונתקיים בבועז ורות כמ"ש (רות ד) ויתן י"י לה הריון נתינה ממש מיד ליד ובמדרש איתא שמצאו את בועז מת עליה בזוהר פרשת ויקרא יוסף זכה בשור דאיהו קדמאה לקרבנא אמאי אתבריר בשמאלא פני השור מהשמאל אמר ליה בגין דיגין על חוב ירבעם ע"ש שלמה נסיב נשים נכריות ולא נטיר ברית אתייהיב מלכותי' לירבעם:
שפתי חכמים
שחי קהת אחר לידת עמרם וכו'. וגם השנים שהיו לקהת קודם שירד למצרים וא"כ הואיל ולא היה השעבוד ארבע מאות שנה למה כתיב ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה וע"כ דארבע מאות שנה קאי אגר יהיה זרעך בארץ לא להם דהרי משנולד יצחק היו כגרים בשאר ארצות כדכתיב (ע"פ בראשית כו ו) ויגר יצחק שהוא לשון גירות ולא קאי על ועבדום וענו אותם דעבדות לא היה אלא רד"ו שנה אבל הגירות היה משנולד יצחק: