פרשנות מצטטת על בראשית כו:טו

ולפ"ז לשון מטמטם הוא מלשון ארמי כמו טמונין פלשתאי בפרשת תולדות. ויותר נ"ל מ"ש הרא"ש לפי שאין עיסת השעורים נדבקת יפה לפיכך נקראת לישתה טמטום:

נטמינו בעיניכם. נחשבנו בעיניכם טמונין ואין יסוד בתיבה זו זולתי ט' מ' כמו טמונין פלשתאי, (בראשית כ״ו:ט״ו) תרגום של סתמום פלשתים, יש מפרשים לשון טמינה וטעות הוא בידם שא"כ צריכה התיבה שני נונין אחד ביסוד וא' בשמוש של רבים:

"וישב "יעקב "בארץ "מגורי אביו כאן רמז קא רמיז בראשי אתוון רזא דיבום כדאיתא בכנפי יונה והענין כמו שאברהם היה מגייר קדמאה לגיורין וכל ימי היותו בחרן הוליד נשמות לגרים עד ביאת המשיח כי זיווג אברהם ושרה הי' מעין יבום שהתכוונו בזיווגן לתקן כל עשרים דורות (איוב כב) אשר קומטו ולא עת גם עד ימי המשיח כל הגרים שמתגיירים בעולם כבר העלם אברהם ושרה לכן (בראשי' יב) את הנפש אשר עשו אברהם זכרים ושרה נקיבות ז"ש במדרש מצינו שאברהםגייר גרים ויצחק קבל גרים (שם כו) וישב יצחק בגרר שחפר שם בארות ע"ש בריכות שבירך הקב"ה לאברהם (שם יב) ונברכו בך ר"ל בריכה וישפלו כאשר משפילין ענף מן האילן וישרש בארץ יעלה גזעו כן (תהלים צז) אור זרוע לצדיק כמו שזורעין זרע ומטמינים בעפר ולאחר כמה ימים יעלה מעלה כן ענין הנשמות (ישעיה סא) כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה תצמיח כן הם העלו ביחודם מחשבה טובה וגרמו שכל הנשמות נתקנו וז"ש (בראשית כו) אשר סתמום פלשתים עפר שרצו לאבד ניצוצות טהורות וישב יצחק שם ותקן אותם הבארות (שם) ויעל אותם משם באר שבע כי (תהלים יב) אמרות י"י אמרות טהורות מזוקק שבעתים ככסף צרוף בעליל לארץ ויעקב לא מצינו שגייר את הגרים ז"ש וישב יעקב בארץ מגורי אביו ואמר מגורי אביו כי (שם לא) דבת רבים מגור מסביב שהקליפות היו מסבבין אותו כמבואר בד' ראשי אתוון ו"ישב י"עקב בארץ מגורי בא עתה יעקב לצרפם ולגדרם וכן מגור"י כמנין ז"פ הב"ל שאמר קהלת הן הן ז"קוקים שמזקקים את הכסף מזוקק שבעתים והנה בסוד יבו"ם גורם נפש רוח נשמה בבת אחת כמ"ש (איוב לד) אם ישים אליו לבו שהוא נפש רוחו ונשמתו אליו יאסוף הרי שג' קטרין כאחת יש יכולת ביד יבום להעלות אבל שלא במקום יבום צריך גאולה לנשמה תמורה לאח גם תמורה לנפש וכמו שכל אותן שנים שהיה אברהם ושרה עקרים וטומטמין לא יצא לבטלה אותה זרע רק שנתהוו ממנו כל הנפשות של גרים כן כל ת"ח בזווגו הטהור אינו הולך לבטלה ח"ו רק לאחר זמן מצרף הקב"ה למעשה ונברא אותו וכן אם לא אבה החולץ ליבם או מי שאין לו אח ואין לו בנים לאחר כמה דורות יזמין הקב"ה להם גואל כן בועז אע"פ שהיה בן ת' שנה ורות נערה ומיד שקיים זו המצוה מת למחרתו בתוך חופתו כי לא היה אז לתקן רק מה שמוטל עליו בסיבות ראשון ולא יסף אותה לדעתה דרז"ל לא פסק והנה אולי לא נאמר עוד הייתי אומר לא יסף לא נזקק אליה שוב ע"כ אמר עוד הרי זה ריבוי אחר ריבוי שלא פסק אותה מלדעתה עוד ומיעט שלא הרתה מאותו הזרע ואותו הזרע שנזרע בקדושה לא הלך לבטלה ונתקיים בבועז ורות כמ"ש (רות ד) ויתן י"י לה הריון נתינה ממש מיד ליד ובמדרש איתא שמצאו את בועז מת עליה בזוהר פרשת ויקרא יוסף זכה בשור דאיהו קדמאה לקרבנא אמאי אתבריר בשמאלא פני השור מהשמאל אמר ליה בגין דיגין על חוב ירבעם ע"ש שלמה נסיב נשים נכריות ולא נטיר ברית אתייהיב מלכותי' לירבעם:

טם - סתם בלשון ארמי [סתמום] טמונין פלשתאי (בראשית כו):

טום - תרגום של סתום כמו סתמום פלשתים (בראשית כ״ו:ט״ו) טומינון פלשתאי. טום ולא תשפוץ אם יש לך חור קטן בכותל רעוע סתום אותו מיד ולא תרחיב בנקב לשפץ בו טיט ולבנים הרבה ליפותו:

טמינהו - סתמן כדמתרגמינן סתמום פלשתים (בראשית כ״ו:ט״ו) טמנון פלישתאי:

דתיטום בשיראי - סתום ומכוסה במעילין סתמום פלשתים תרגומו טמונין פלשתאי (בראשית כ״ו:ט״ו):