פרשנות מצטטת על בראשית כו:לה

כִּי רָעוֹת בְּנוֹת כְּנָעַן בְּעֵינֵי יִצְחָק אָבִיו. וְחָשַׁב שֶׁזֶּה הָיָה מִפְּנֵי שֶׁהֵן מְנַגְּדוֹת לִרְצוֹנוֹ, כְּאָמְרוֹ "וַתִּהְיֶינָה מוֹרַת רוּחַ" (בראשית כו:לה). הָלַךְ אֶל יִשְׁמָעֵאל, וּבָזֶה הוֹדִיעַ שֶׁהָיָה יִצְחָק יָכוֹל לִמְחוֹת בְּעֵשָׂו כְּשֶׁנָּשָׂא הַכְּנַעֲנִיּוֹת, אִם הָיָה נוֹתֵן לִבּוֹ כְּמוֹ שֶׁהֵעִירַתְהוּ עַתָּה רִבְקָה עַל יַעֲקֹב.

ויגרשום. בא במ"ם תחת נו"ן הראוי לנקבות רבות (עי' ראב"ע), ולדעתי בא במ"ם הזכר להורות שלא היו הגירושין מסבת הבנות עצמן כי אם מסבת אביהן, וכדאיתא ברבה לפי שפירש מע"א נדוהו שלא יזדקק לו אדם לא יעשה לו מלאכה ולא ירעו את צאנו; ועד"ז אמר בבנות צלפחד נתן תתן להם בתוך אחי אביהם, בא שם במ"ם הזכר מפני שהם נטלו בכח בן זכר; ואמר כאן גם כן וישק את צאנם במ"ם הזכר, לפי שכולל גם צאן של זכרים, וכמאמר רבותינו על פ' וישק את הצאן, צאנינו לא נאמר אלא הצאן, שאף צאן הרועים השקה, ועמ"ש על פסוק מורת רוח (בראשית כ"ו):

מורה מקנתר כמו מורת רוח.