וַיֹּ֥אמֶר ל֛וֹ יִצְחָ֥ק אָבִ֖יו מִי־אָ֑תָּה וַיֹּ֕אמֶר אֲנִ֛י בִּנְךָ֥ בְכֹֽרְךָ֖ עֵשָֽׂו׃
גור אריה
אנכי עשו המביא לך וכו'. דאם לא כן איך היה משנה לאביו ולומר 'אנכי עשו', והקב"ה שונא השקר, ואיך יקבל הברכות דרך שקר. והכתוב מוכיח כן שלא היה משקר, שיעקב אמר "אנכי עשו בכורך", ועשו אמר (פסוק לב) "אני בנך בכורך עשו", כי מלת "אנכי" בא בהפסק ושלא בהפסק בשוה, ולפיכך אם יאמר "אנכי" בהפסק – אנכי המביא לך, עשו בכורך – הוי שפיר. אבל "אני" לא יתכן לומר בהפסק – בשוא, רק בהפסק הוא בקמץ, ושלא בהפסק בשוא, ואם היה אומר 'אני' בקמץ כדי להפסיק, היה יצחק מבין, ואם יאמר בשוא לא יתכן לומר 'אני' – המביא לך:
מאירי
ואף אני בכור אתנהו על כל שאר מלכי האומות והוא אמרו עליון למלכי ארץ ובאה בזה הפסוק מלת אני בקמץ האלף אע״פ שאין בה אתנח אחר שיש בה העמדת טעם והוא הטרחא וכמוהו ברכני גם אני אבי (בראש׳ כז לב) וכן בטעם רביע אם אני לא אעבור עליך (שם לא נב).
רמב"ן
וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה "בָּז לְדָבָר יֵחָבֶל לוֹ" (משלי יג יג), אֲבָל כְּבָר אָמַר הַטַּעַם שֶׁבַּעֲבוּרוֹ נֵאוֹת לַמְּכִירָה, מִפְּנֵי שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ לָמוּת בְּצוּדוֹ הַחַיּוֹת וְקָרוֹב הוּא שֶׁיָּמוּת בְּחַיֵּי אָבִיו, וְאֵין לַבְּכוֹרָה שׁוּם מַעֲלָה רַק אַחֲרֵי הָאָב, וּמָה תּוֹעִיל לוֹ הַבְּכוֹרָה. וְאָמַר "וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּקָם וַיֵּלַךְ וַיִּבֶז", כִּי אַחַר שֶׁאָכַל וְשָׁתָה חָזַר הַשָּׂדֶה אֶל צֵידוֹ, וְזוֹ סִבַּת בִּזּוּי הַבְּכוֹרָה, כִּי אֵין חֵפֶץ בַּכְּסִילִים רַק שֶׁיֹּאכְלוּ וְיִשְׁתּוּ וְיַעֲשׂוּ חֶפְצָם בְּעִתָּם, וְלֹא יָחוּשׁוּ לְיוֹם מָחָר. וְרַבִּי אַבְרָהָם מִשְׁתַּבֵּשׁ בְּכָאן מְאֹד, שֶׁאָמַר כִּי בִּזָּה הַבְּכוֹרָה בַּעֲבוּר שֶׁרָאָה שֶׁאֵין מָמוֹן לְאָבִיו, וְרַבִּים יִתְמְהוּ כִּי עָזַב לוֹ אַבְרָהָם מָמוֹן רָב, וּכְאִלּוּ לֹא רָאוּ בִּימֵיהֶם עָשִׁיר גָּדוֹל בִּנְעוּרָיו בָּא לִידֵי עֹנִי בִּזְקוּנָיו, וְהָעֵד שֶׁהָיָה יִצְחָק אוֹהֵב אֶת עֵשָׂו בַּעֲבוּר צֵידוֹ, וְאִלּוּ הָיָה לֶחֶם רַב בְּבֵית אָבִיו וְהוּא נִכְבָּד בְּעֵינָיו, לֹא מָכַר אֶת בְּכוֹרָתוֹ בַּעֲבוּר נָזִיד, וְאִם הָיָה אָבִיו בְּכָל יוֹם אוֹכֵל מַטְעַמִּים, מָה טַעַם יֹאמַר אֵלָיו "הָבִיאָה לִּי צַיִד", וְלָמָּה לֹא הָיוּ לְיַעֲקֹב בְּגָדִים חֲמוּדוֹת, וְלֹא נָתְנָה לוֹ אִמּוֹ כֶּסֶף וְזָהָב לַדֶּרֶךְ, שֶׁאָמַר (בראשית כ"ח:כ') "וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ", לָמָּה לֹא שָׁלְחָה לוֹ הוֹן וְהִיא אוֹהֶבֶת אוֹתוֹ, כִּי הֻצְרַךְ לִשְׁמֹר הַצֹּאן. וְהַפָּסוּק שֶׁאָמַר (בראשית כ"ו:י"ג) "וַיִּגְדַּל הָאִישׁ", קֹדֶם זִקְנָתוֹ. וְעִוְּרֵי לֵב יַחְשְׁבוּ כִּי הָעֹשֶׁר מַעֲלָה גְּדוֹלָה לַצַּדִּיקִים, וְהִנֵּה אֵלִיָּהוּ יוֹכִיחַ. וְעוֹד יִשְׁאֲלוּ, לָמָּה חִסֵּר הַשֵּׁם מָמוֹן לְיִצְחָק, אוּלַי יוֹדִיעוּנוּ לָמָּה חִסֵּר מְאוֹר עֵינָיו. וְאַל יִדְחוּנוּ בְּקָנֶה שֶׁל דְּרָשׁ, כִּי יֵשׁ לוֹ סוֹד, וְאֵין לָנוּ לְחַפֵּשׂ כִּי עָמְקוּ מַחְשְׁבוֹת הַשֵּׁם וְאֵין כֹּחַ בָּאָדָם לַהֲבִינָם, כָּל אֵלּוּ דְּבָרָיו. וַאֲנִי תָּמֵהַּ, מִי עִוֵּר עֵינֵי שִׂכְלוֹ בָּזֶה, כִּי הִנֵּה אַבְרָהָם הִנִּיחַ לוֹ הוֹן רַב, וְאָבַד הָעֹשֶׁר הַהוּא מִיָּד קֹדֶם הָעִנְיָן הַזֶּה, וּמִפְּנֵי זֶה בִּזָּה אֶת הַבְּכוֹרָה, כִּי הַדָּבָר הַזֶּה הָיָה בִּנְעוּרֵיהֶם קֹדֶם הֱיוֹת לְעֵשָׂו נָשִׁים, כַּאֲשֶׁר יְסַפֵּר הַכָּתוּב, וְאַחֲרֵי כֵן חָזַר וְהֶעֱשִׁיר בְּאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, עַד כִּי גָדַל מְאֹד וַיְקַנְאוּ בּוֹ שָׂרֵי פְּלִשְׁתִּים, וְאַחֲרֵי כֵן חָזַר לְעָנְיוֹ וְהִתְאַוָּה לְצֵיד בְּנוֹ וְהַמַּטְעַמִּים, וְאֵין אֵלּוּ רַק דִּבְרֵי שְׂחוֹק. וְעוֹד כִּי הַכָּתוּב אָמַר (בראשית כ"ה:י"א) "וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יִצְחָק בְּנוֹ", וְהַבְּרָכָה תּוֹסֶפֶת בְּעֹשֶׁר וּבִנְכָסִים וְכָבוֹד, וְאַיֵּה בִּרְכָתוֹ שֶׁאִבֵּד הוֹן אָבִיו וְהֶעֱנִי, וְאַחֲרֵי כֵן (בראשית כ"ו:ג') "וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ" הֶעֱשִׁיר וְהֶעֱנִי אַחֲרֵי כֵן, וְאִם יֵשׁ צַדִּיקִים שֶׁמַּגִּיעַ אֲלֵיהֶם כְּמַעֲשֵׂה הָרְשָׁעִים בְּעִנְיַן הָעֹשֶׁר, אֵין זֶה בְּאוֹתָם שֶׁנִּתְבָּרְכוּ מִפִּי הקב"ה, כִּי "בִּרְכַּת ה' הִיא תַעֲשִׁיר וְלֹא יוֹסִף עֶצֶב עִמָּהּ" (משלי י כב). אֲבָל הָיוּ הָאָבוֹת כֻּלָּם כִּמְלָכִים, וּמַלְכֵי גּוֹיִם בָּאִים לִפְנֵיהֶם וְכוֹרְתִים עִמָּהֶם בְּרִית, וְכָתוּב (בראשית כ"ו:ל"א) "וַיִּשָּׁבְעוּ אִישׁ לְאָחִיו", וְאִם הָיָה יִצְחָק רַע הַמַּזָּל מְאַבֵּד נִכְסֵי אָבִיו, אֵיכָה אָמְרוּ "רָאוֹ רָאִינוּ כִּי הָיָה ה' עִמָּךְ" (שם כח) וּכְבָר הָיָה בְּעוֹכְרָיו. אֲבָל בִּזּוּי הַבְּכוֹרָה לְעֵשָׂו, לְאַכְזָרִיּוּת לִבּוֹ. וְיִתָּכֵן כִּי פִּי הַשְּׁנַיִם בַּבְּכוֹרָה מִמִּשְׁפְּטֵי הַתּוֹרָה לֹא הָיָה כֵן לְפָנִים, רַק לִנְחֹל מַעֲלַת הָאָב וּשְׂרָרָתוֹ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ כָּבוֹד וּמַעֲלָה עַל צְעִירוֹ, וְלָכֵן הָיָה אוֹמֵר לְיִצְחָק "אֲנִי בִּנְךָ בְכוֹרְךָ" (בראשית כ"ז:ל"ב), לוֹמַר כִּי הוּא הַבְּכוֹר הָרָאוּי לְהִתְבָּרֵךְ, וְכֵן "כִּי זֶה הַבְּכֹר שִׂים יְמִינְךָ עַל רֹאשׁוֹ" (בראשית מ"ח:י"ח), לְהַקְדִּימוֹ בִּבְרָכָה, וְאוּלַי הָיָה נוֹטֵל גַּם בַּנַּחֲלָה יוֹתֵר מְעַט, כִּי דִּין פִּי שְׁנַיִם מֵחִדּוּשׁ מִשְׁפַּט הַתּוֹרָה. וְהַצַּיִד אֲשֶׁר הָיָה בְּפִיו, כֵּן יַעֲשׂוּ הַשָּׂרִים וְהַמְּלָכִים, בּוֹחֲרִים בַּצַּיִד מִכָּל מַאֲכָל, וְכָל הָעַמִּים יוֹבִילוּ מֵהֶם שַׁי לַמּוֹרָא. וְהָיָה עֵשָׂו מַחֲנִיף אֶת אָבִיו לְהָבִיא כָּל צֵידוֹ אֶל פִּיו לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ כִּרְצוֹנוֹ תָּמִיד, וְאַהֲבַת הָאָב לִבְנוֹ הַבְּכוֹר קַלָּה לְהָבִיא. וּמָה שֶׁאָמַר לְבָרֵךְ אוֹתוֹ אַחַר עֲשׂוֹת לוֹ הַמַּטְעַמִּים אֵינֶנּוּ שְׂכַר הָאֲכִילָה וְשֹׁחַד בָּהֶם, אֲבָל רָצָה לֵהָנוֹת מִמֶּנּוּ שֶׁתִּהְיֶה נַפְשׁוֹ קְשׁוּרָה בְּנַפְשׁוֹ בְּעֵת הַהֲנָאָה וִיבָרֵךְ אוֹתוֹ בְּחֵפֶץ מָלֵא וְרָצוֹן שָׁלֵם, אוֹ שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ בְּנַפְשׁוֹ כִּי אַחַר הָאֲכִילָה הָיְתָה מִתְעַנֶּגֶת וּשְׂמֵחָה וְיָחוּל עָלֶיהָ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, כְּעִנְיָן "וְעַתָּה קְחוּ לִי מְנַגֵּן וְהָיָה כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן וַתְּהִי עָלָיו יַד ה'" (מלכים ב ג טו). וְלֹא נָתְנוּ בְּיַד יַעֲקֹב הוֹן כִּי בּוֹרֵחַ הָיָה, וּבְלֹא יְדִיעַת אָחִיו יָצָא מִן הָאָרֶץ לְבַדּוֹ, וְאִלּוּ נָתְנוּ לוֹ הוֹן וַעֲבָדִים וּגְמַלִּים הָיוּ מוֹסִיפִים בּוֹ קִנְאָה לֶאֱרֹב לוֹ וּלְהָרְגוֹ. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (ב"ר סח ב) שֶׁגְּזָלוּהוּ מִמֶּנּוּ. וּמִי אָמַר לוֹ שֶׁלֹּא הָיוּ לְיַעֲקֹב בְּגָדִים חֲמוּדוֹת שֵׁשׁ וָמֶשִׁי וְרִקְמָה, אֲבָל הַכָּתוּב אָמַר כִּי עֵשָׂו בְּלֶכְתּוֹ הַשָּׂדֶה לָצוּד הָיָה מַחְלִיפָם בְּבִגְדֵי הַצַּיִד, וּמִפְּנֵי שֶׁיִּצְחָק מְמַשֵּׁשׁ תָּמִיד בִּבְנוֹ וּבִבְגָדָיו הִלְבִּישָׁה אוֹתָם אֶת יַעֲקֹב פֶּן יַכִּירֶנּוּ בָּהֶם. וַהֲלֹא אַתָּה רוֹאֶה שֶׁעָשָׂה כֵן, "וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו" (בראשית כ"ז:כ"ז), כִּי הָיָה מֵשִׂים אוֹתָם בְּתוֹךְ נֵרְדְּ וְכַרְכֹּם, כְּעִנְיָן שֶׁכָּתוּב (תהלים מה ט) "מֹר וַאֲהָלוֹת קְצִיעוֹת כָּל בִּגְדֹתֶיךָ", וְהָיוּ הַבְּשָׂמִים צוֹמְחִים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְעַל כֵּן אָמַר "כְּרֵיחַ שָׂדֶה", כִּי בַּעֲבוּר הֱיוֹתוֹ אִישׁ שָׂדֶה הֵרִיחוּ בְּגָדָיו מֵהֶם, אוֹ רֵיחַ צִיצֵי הָאִילָנוֹת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (תענית כט) כְּרֵיחַ הַשָּׂדֶה שֶׁל תַּפּוּחִים. וְהַשְּׁאֵלָה עַל מְאוֹר עֵינָיו, שְׁאֵלַת עִוְּרֵי לֵב, כִּי אִם הָיְתָה סִבָּה מֵאֵת הַשֵּׁם הִנֵּה הִיא כְּדֵי שֶׁיְּבָרֵךְ אֶת יַעֲקֹב, וְהוּא סִפּוּר הַכָּתוּב (בראשית כ"ז:א') "וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת וַיִּקְרָא אֶת עֵשָׂו". וְעַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט אֵינֶנּוּ רַק עִנְיַן הַזִּקְנָה, וְטַעְמוֹ וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶינָה עֵינָיו בְּזִקְנָתוֹ, קָרָא אֶת עֵשָׂו. וְהִנֵּה בְּיַעֲקֹב (בראשית מ"ח:י') "וְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל כָּבְדוּ מִזֹּקֶן לֹא יוּכַל לִרְאוֹת", וְכָתוּב בַּאֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי (מלכים א יד ד) "כִּי קָמוּ עֵינָיו מִשֵּׂיבוֹ", וִיסַפֵּר בְּמֹשֶׁה רַבֵּינוּ פֶּלֶא (דברים לד ז) "לֹא כָהֲתָה עֵינוֹ":