פרשנות מצטטת על בראשית כז:לג

בכל מכל כל - באברהם כתיב (בראשית כ״ד:א׳) וה' ברך את אברהם בכל ביצחק כתיב (שם כז) ואוכל מכל ביעקב כתיב (שם לג) וכי יש לי כל כלומר לא חסרו שום טובה:

ומה שהוציא לשון הצווי בלשון גור אחר שאמר לו שכון, כדי לרמוז לו על גור אריה שהוא פחד יצחק, ואין לתמוה אם פחד יצחק ביום העקדה כיון שראה שם דמות אריה על גבי המזבח, ממה שדרשו רז"ל (בראשית כ״ז:ל״ג) ויחרד יצחק חרדה וגו' שתי חרדות חרד אחת על גבי המזבח ואחת כאן.

או ע"פ הזוהר שרצה יצחק לברכו בשכינה באומרו וצודה לי צידה בה' יתירה לכן אמר יעקב שמעה בה' י"י צדק מפני רשעים זו שדוני ע"ש (ישעיה מג) עם זו יצרתי לי שכתבתי בפ' שופטים והפרידו ועשו עגל בין שש לשבע להפריד בין יעקב ובאר שבע. חלבמו סגרו פימו דיברו בגיאות ע"ד שבקש יעקב (תהלים קמ) אל תתן י"י מאויי רשע זממו אל תפק ירומו סלה שיתן הקב"ה זמם לפני פיו מאחר שפיו מדבר בגאות יסגור הקב"ה חלב שלו ושמנו ולא יתגאה עוד דמיונו כאריה שדרשו טב לביש לא תעביד ובישא לא מטי לך כי יעקב לדרכו הלך ויעקב עורר אותו משנתו ולפי שנתחרט יעקב על לקיחת הברכות כמ"ש שם במזמור שדרש בזוהר (שם קכ) אל י"י בצרתה לי שאמר בשעה שנכנס לאביו ליקח הברכות אז בא עשו עם סמאל וגיהנם עמו והטעם שהכניס סמאל גיהנם עמו לפי שהקב"ה נתן לאברהם ברירה בין שני גימלין או גיהנם או גליות גם את זה לעומת זה ובחר אברהם בגלות ומאחר שיצחק רצה ליתן ד' מלכיות לעשו כמ"ש במדרש שאמר (בראשית כז) ועתה שא נא כליך זה בבל תליך זה מדי קשתך יון וצא השדה אדום שכל ד' מלכיות רצה יצחק ליתן לעשו בזה העולם ומאחר שיעקב לא רצה ליקח מלכיות א"כ יקח גיהנם לכןבא סמאל עם גיהנם ועז"א ויירא יעקב מאוד וייצר לו ר"ל מאחר שמתיירא יעקב בפני גיהנם שנקרא מאד כמ"ש (שם) ויחרד יצחק חרדה גדולה מא"ד ולכן קבל יעקב על עצמו המלכיות לכן וייצר לו על צרות הגליות ולכן התפלל להקב"ה ורווח תשימו בן עדר לעדר על הגליות שאם יבואו צרות על ישראל ליתן ריוח בין הדבקים וכמ"ש במזמור (תהלים קכ) אויה לי כי גרתי משך שקבל הגליות עם לבן גרתי שהוא נקרא ארמי ע"ש כל גוים שנקראו ארמאה בגמרא וסידר יעקב הגליות באומרו מנחה היא שלוחה לאדוני לעשו ומה היא המנחה שהוא שולח לו לז"א והנה גם הוא אחרינו שהוא תופס מלכות אחרינו. ויצו גם את השני גם את השלישי הן הן ג' גליות הראשונים גם כל ההולכים אחר העדרים הוא גלות האחרון כמ"ש ע"פ והנה שם ג' עדרי צאן רובצים עליה ג' גליות הראשונים והאבן גדולה ע"פ הבאר זה אדום ונאספו שמה כל העדרים ז"ש קומה י"י קדמה פניו אין אני מבקש ברכותיו עתה רק ילך הוא לפני בזה העולם כי ב' ברירות נתן הקב"ה לאברהם או לקבל גיהנם (שם) ממתים ידך י"י שהוא אשו של הקב"ה אש לא נופח או (שם) ממתים מחלד שעבוד מלכיות ובחר לו אברהם חלקם בחיים ר"ל שיקבלו עונש בעודם בחיים בזה העולם כדי שצפונך תמלא בטנם מן רב טובך הצפון לעו"הב ולא ביקש יעקב בזה העולם הברכות רק הניח לסוף ימים ז"ש (שם) ישבעו בנים והניחו יתרם לעולליהם וזה רמז יעקב הלא אני קראתיך אל כי תענני על מזמור (שם קכ) בצרתה לי קראתי ויענני שיקבל ברכות לסוף כדי לקיים מאמר אברהם שקבל ע"ע הגליות ז"ש הפלא חסדך על אברהם מושיע חוסים ממתקוממים הן המלכיות שקיבל אברהם שהוא ימינו של הקב"ה ז"ש בימינך ובא להתפלל עליהם שישמור בגליות כאישון בת עין ויסתיר בצל כנפיו מפני רשעים בזה העולם כי יותר טוב אויבי הגוף מן אויבי בנפש לעו"הב גיהנם ז"ש אויבי בנפש יקיפו עלי בגיהנם לכן יותר טוב קומה י"י קדמה פניו אני בצדק אחזה פניך זה הי' כשבא יעקב מביתו של לבן שהיה נשוי וזכה לראות פני השכינה ומתחלה ראה בסלם חלום ועתה אשבעה בהקיץ תמונתיך כמ"ש ויאמר יעקב כאשר רא"ם כמ"ש בזוהר שראה פנים אל פנים אמר יעקב כי על כן ראיתי פניך כראות פני אלקים איך אמר שקר והוא איש אמת במדרש מה פני אלקים, דין אף אתה דין מה פני אלקים (דברים טז) לא יראו פני ריקם אף אתה לא יראו פני ריקם. על אלו שני דברים בא להתוודות במזמור איך אמר על עשו שראות פניו כפני אלקים לז"א הן הן כוונתי על שני דברים אלו שאמר במדרש או על שפניו של עשו הם דין אני בצדק שהוא מד"הד אחזה פניך ועל אותו הפנים מדבר או על שצריך ליתן צדקה ולא לראות פני ריקם כן כוונתי על עשו ז"ש אני בצדק צריך לראות פניך או כשם שאסור להסתכל פני ע"ז כן אסור להסתכל פני רשע ז"ש ראיתי פניך כראות פני אלקים על אלקים אחרים ועז"א אני בצדק וגו' ולא פני של רשע:

מה אקב לא קבה אל. כְּשֶׁהָיוּ רְאוּיִים לְהִתְקַלֵּל לֹא נִתְקַלְּלוּ — כְּשֶׁהִזְכִּיר אֲבִיהֶם אֶת עֲוֹנָם "כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ", לֹא קִלֵּל אֶלָּא אַפָּם, שֶׁנֶּאֱמַר "אָרוּר אַפָּם" (בראשית מ"ט); כְּשֶׁנִּכְנַס אֲבִיהֶם בְּמִרְמָה אֵצֶל אָבִיו הָיָה רָאוּי לְהִתְקַלֵּל, מַה נֶּאֱמַר שָׁם? "גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה" (שם כ"ז), בַּמְבָרְכִים נֶאֱמַר "אֵלֶּה יַעַמְדוּ לְבָרֵךְ אֶת הָעָם", בַּמְקַלְּלִים לֹא נֶאֱמַר וְאֵלֶּה יַעַמְדוּ לְקַלֵּל אֶת הָעָם אֶלָּא "וְאֵלֶּה יַעַמְדוּ עַל הַקְּלָלָה" (דברים כ"ז) — לֹא רָצָה לְהַזְכִּיר עֲלֵיהֶם שֵׁם קְלָלָה (תנחומא):

צדה. לְשׁוֹן אָרַב, וְכֵן הוּא אוֹמֵר "וְאַתָּה צֹדֶה אֶת נַפְשִׁי" (שמואל א כ"ד); וְלֹא יִתָּכֵן לוֹמַר צָדָה לְשׁוֹן "הַצָּד צַיִד" (בראשית כ"ז), שֶׁצִּידַת חַיּוֹת אֵין נוֹפֵל ה"א בְּפֹעַל שֶׁלָּהּ, וְשֵׁם דָּבָר בָּהּ צַיִד, וְזֶה שֵׁם דָּבָר בּוֹ צְדִיָּה, וּפֹעַל שֶׁלּוֹ צוֹדֶה, וְזֶה הַפֹּעַל שֶׁלּוֹ צָד. וְאוֹמֵר אֲנִי פִּתְרוֹנוֹ כְּתַרְגּוּמוֹ – וּדְלָא כְמַן לֵהּ. וּמְנַחֵם חִבְּרוֹ בְּחֵלֶק צָד צַיִד, וְאֵין אֲנִי מוֹדֶה לוֹ; וְאִם יֵשׁ לְחַבְּרוֹ בְּאַחַת מִמַּחְלָקוֹת שֶׁל צָד, נְחַבְּרֶנּוּ בְחֵלֶק "עַל צַד תִּנָּשֵׂאוּ" (ישעיהו ס"ו), "צִדָּה אוֹרֶה" (שמואל א כ'), "וּמִלִּין לְצַד עִלָּאָה יְמַלֵּל" (דניאל ז'), אַף כָּאן אֲשֶׁר לֹא צָדָה – לֹא צִדֵּד לִמְצֹא לוֹ שׁוּם צַד מִיתָה; וְאַף זֶה יֵשׁ לְהַרְהֵר עָלָיו, מִכָּל מָקוֹם לְשׁוֹן אוֹרֵב הוּא: