וַיַּ֞רְא וְהִנֵּ֧ה בְאֵ֣ר בַּשָּׂדֶ֗ה וְהִנֵּה־שָׁ֞ם שְׁלֹשָׁ֤ה עֶדְרֵי־צֹאן֙ רֹבְצִ֣ים עָלֶ֔יהָ כִּ֚י מִן־הַבְּאֵ֣ר הַהִ֔וא יַשְׁק֖וּ הָעֲדָרִ֑ים וְהָאֶ֥בֶן גְּדֹלָ֖ה עַל־פִּ֥י הַבְּאֵֽר׃
צרור המור
ורז"ל נתעוררו שישב על הבאר לבקש בת זוגו וכן עשה משה. ואולי לזה רמז וירא והנה באר בשדה שראה במחשבתו ובהתעוררות שכלו הנבואיי. שהיה באר בשדה. היא רחל בת זוגו. כאומרו שתה מים מבורך. וראה אותה בשדה. רמז על אמו שנקראת שדה חמד וגפן פוריה. ואמרו ועתידה בשדה היתה לו זו האשה. ואמו נתנה לו זאת העצה דכתיב קצתי בחיי וגו'. ורמז ג"כ בשדה על אביו יצחק שצוהו וקח לך משם אשה מבנות לבן אחי אמך. ואביו נזדמנה לו רבקה בשדה דכתיב ויצא יצחק לשוח בשדה והנה גמלים באים. וכן בכאן נזדמנה לו רחל בשדה כמו לאביו. וזהו וירא והנה באר בשדה מה כתיב אחריו והנה רחל בתו באה עם הצאן. ורז"ל גילו בכאן מסתורים גדולים שהם כבשונו של עולם בענין קץ משיחנו ועיכוב הגאולה. בסבת אבן הזאת הגדולה שהיא לב אבן. הנם כתובים בספרי הזוהר ואינם בידי כי נגזל ממני בעונותי בגירוש פורטוגא"ל. ונראה שזאת הפרשה קשורה עם של מעלה. ובכאן התחיל יעקב להשלים נפשו בשלימות האמתי. והתחיל השם יתברך להשגיח עליו ולהשלים דברו. שנאמר והיה ה' לי לאלהים. שיהא נקרא אלהי יעקב כמו האבות. בענין שגם כן האבות יהיו המרכבה. ולכן אמר וירא והנה באר בשדה. וזה הבאר היא אבן הראשה. האבן אשר שם מראשותיו משם רועה אבן ישראל. וזהו והאבן גדולה על פי הבאר. וזה הבאר נקרא באר שבע. כי כן תמצא בזו הפרשה שבעה פעמים באר הבאר. וכן תמצא ז' פעמים באר בבארות של יצחק. ולכן נקרא באר שבע. וכן אמר ויקרא אותה שבעה כי שם נשבעו שניהם. לפי שהי' באר שביעי. וכל הבארות של מעלה מריקים בה. ומן הבאר ההיא ישקו העדרים של מטה:
הערות ותיקונים
יצחק יעקב ומשה. שם מפורש יצחק דכתיב ויצחק בא מבוא באר לחי רואי (בראשית כ״ד:ס״ב), ויעקב דכתיב וירא והנה באר בשדה וגו' (שם כ"ט), ומשה דכתיב וישב על הבאר:
מגלה עמוקות
תמים תהיה עם י"י אלקיך תמי"ם בגימט' ד' יסודות בד' עולמות כל יסוד יש בו שם ב"ן כנגד ד' בנים דברה תורה ד"פ ב"ן בגימ' יצח"ק והוא סוד ד' ציצית שמחויב האדם בכל עת לקיים מצוה זו כי ט"ל כריכות ה' קשרים ח' חוטין הרי ב"ן בכל כנף שם קנ"א הרי ב"ן קנ"א בגימטרי' בא"ר ד' בארות שחפר יצחק כר"י (בראשית כו) וישב יצחק בגר"ר (במד"ר) שישב כל היום בתפיליןשיש בהם גר"ר תיבין שהם ת"ג ועליהס אמר (איכה א) ג"ת דרך על קצוצי תפילין) וד' בארות הן לקבל ד' ציצית הרי שקיים (בראשית יד) אם מ"חוט ועד שרוך נ"על שאמר אברהם שזכו בניו לציצית ותפילין ועל זה אמר הקב"ה (שם יז) התהלך לפני והיה תמים ואלו ד' פעמים ב"ן נרמזין במזמור (תהלים כה) א"ליך י"י נ"פשי א"שא א"להי מ"י ז"ה ה"איש נ'פשו ב'טו"ב תלי"ן הרי ד' פעמים ב"ן (שמות טו) עם זו גאלת נ"הלת ב"עזך א"ל נ"וה ק"דשיך שהוא ב"ן קנ"א (בראשית כט) מן הבאר ההוא ישקו העדרים: