וַיַּגֵּ֨ד יַעֲקֹ֜ב לְרָחֵ֗ל כִּ֣י אֲחִ֤י אָבִ֙יהָ֙ ה֔וּא וְכִ֥י בֶן־רִבְקָ֖ה ה֑וּא וַתָּ֖רָץ וַתַּגֵּ֥ד לְאָבִֽיהָ׃
אברבנאל
השאלה ט' למה זה בקשה שרה שיגרש אברהם ג"כ את האמה עם בנה כי אם ישמעאל חטא בהיותו מצחק הגר מה חטאה והטעם שנתנה שרה מענין הירושה לישמעאל נתיחס לא להגר אמו כל שכן שהסכים הקב"ה בזה באמרו לאברהם כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה:
אור החיים
אָכֵן שִׂפְתוֹתָיו בָּרוּר מִלֵּלוּ כִּי לֹא בָּא אֶלָּא לְהַמְעִיט שְׂכָרוֹ שֶׁל יַעֲקֹב, וְהוּא עַל דֶּרֶךְ מַה שֶׁכָּתַב הָרַמְבַּ״ם (הלכות שלוחין ושותפין פרק ו׳ ופרק ח׳) שֶׁכָּל שֶׁלֹּא הִתְנָה הָרוֹעֶה עִם בַּעַל הַבַּיִת יִטּוֹל שְׂכָרוֹ בְּחֵלֶק הַפִּקָּדוֹן שְׁלִישׁ הָרֶוַח וּבַעֲגָלִים וּסְיָחִים שְׁנֵי שְׁלִישִׁים. לָזֶה חָשׁ לָבָן כִּי טַעְמוֹ שֶׁל יַעֲקֹב שֶׁלֹּא בֵּרֵר שֶׁדַּעְתּוֹ לִטּוֹל שְׁלִישׁ בַּגְּדוֹלִים וּשְׁנֵי שְׁלִישִׁים בָּעֲגָלִים וְגוֹ׳ וַיֶּחֱרַד הָרַמַּאי עַל הַדָּבָר, וְהֵן אֱמֶת אִם הָיָה יַעֲקֹב כְּאַחַד הַסְּכָלִים לֹא יַקְפִּיד עָלָיו שֶׁנִּתְכַּוֵּן לָזֶה אָז אוֹ שֶׁיִּתֵּן דַּעְתּוֹ אַחַר כָּךְ, וְיַעְלִים לָבָן עֵינָיו מִמֶּנּוּ לְעָבְדוֹ חִנָּם, אֶלָּא לְמָה שֶׁקָּדַם לוֹ שֶׁהוֹדִיעַ שֶׁיַּעֲרִים גַּם הוּא עִם הֶעָרוּם לָזֶה רָצָה לְגַלּוֹת, וְהוּא אָמְרוֹ הֲכִי אָחִי אַתָּה עָרוּם כְּמוֹתִי, כְּדֶרֶךְ אָמְרוֹ (בראשית כט:יב) ״אֲחִי אָבִיהָ הוּא״ וּכְמוֹ שֶׁנּוֹדַע לוֹ מִמַּעֲשָׂיו אֲשֶׁר סִפֵּר לוֹ. וַעֲבַדְתַּנִי חִנָּם פֵּרוּשׁ הֲיֵאָמֵן שֶׁתַּעֲבֹד חִנָּם, הָא וַדַּאי שֶׁתָּבֹא בְּטַעֲנָה לְבַסּוֹף וְתִקַּח מַה שֶׁרָאוּי לָקַחַת בַּמִּשְׁפָּט, לָזֶה אֲנִי רוֹצֶה שֶׁתְּגַלֶּה דַּעְתְּךָ ״הַגִּידָה לִּי״ וְגוֹ׳, וְכָל תְּנַאי שֶׁבְּמָמוֹן קַיָּם.
בן יהוידע
וּמַאי צְנִיעוּת הָיְתָה בָּהּ בְּרָחֵל? דִּכְתִיב (בראשית כט, יב): 'וַיַּגֵּד יַעֲקֹב לְרָחֵל כִּי אֲחִי אָבִיהָ הוּא' וְכוּ'. קשה מה שמסרה הסימנים אין זה ענין צניעות אלא זהו ממדת הרחמנות וגמילות חסדים!
ונראה לי בס"ד דמסירת הסימנים לא הועילה אלא על ידי הצניעות שלה, דמנהגו של עולם אין הנשים והבתולות מסתירות עצמן מאנשים הקרובים שלהם, וכל שכן רחל שכבר קדשה יעקב אבינו ע"ה בשבע שנים, וכבר ראה אותה פעם אחת בצאן ודבר עתה ארוכות וקצרות, אך היא מרוב צניעותה לא ראה אותה יעקב אבינו ע"ה אפילו פעם אחת אחר אותה הפעם שדבר עמה בצאן, לא בבית אביה ולא בחוץ, כי מאותו הפעם לא היתה יוצאה מחוץ לבית כלל, וכאשר יזדמן שיבא יעקב אבינו ע"ה לבית אביה בשביל איזה עסק לצורך הצאן, לא היתה נראית לפניו ולא היה רואה, וזו הצניעות סיבבה שמסירת הסימנים לאחותה עשו פרי, והועילו לאחותה שלא ירגיש בה יעקב אבינו ע"ה, יען שאם היה יעקב אבינו ע"ה רואה אותה בבית אביה בתוך משך השבע שנים, אף על פי שבאותה הלילה של החופה שלח לבן תינוקות וכיבו הנירות, ונכנס יעקב אבינו ע"ה לחדר בחושך ולא היה אפשר שידליק הנר לראות, כי אותה לילה היתה ליל שבת, וכאשר הבאתי בדרשותי על התורה בשם גורי האר"י ז"ל עם כל זה ודאי אי אפשר שיהיו רחל ולאה דומין זה לזה בקומה ובעובי הגוף, על כן אם לא ראה פניה היה מרגיש באחיזתו בה בגופה מצד הקומה ועובי הגוף ומה היו מועילין הסימנים? אך הואיל והיתה צנועה שלא ראה אותה כל אותם משך שבע שנים לא הכיר בשיעור קומתה ועוביה וכמותה! ולכן הועילו הסמנים ללאה, ובא עליה בחשבו שהיא רחל ונמצא שהצניעות היא השלימה פועל הטוב של מסירת הסימנים.
ונראה לי בס"ד דמסירת הסימנים לא הועילה אלא על ידי הצניעות שלה, דמנהגו של עולם אין הנשים והבתולות מסתירות עצמן מאנשים הקרובים שלהם, וכל שכן רחל שכבר קדשה יעקב אבינו ע"ה בשבע שנים, וכבר ראה אותה פעם אחת בצאן ודבר עתה ארוכות וקצרות, אך היא מרוב צניעותה לא ראה אותה יעקב אבינו ע"ה אפילו פעם אחת אחר אותה הפעם שדבר עמה בצאן, לא בבית אביה ולא בחוץ, כי מאותו הפעם לא היתה יוצאה מחוץ לבית כלל, וכאשר יזדמן שיבא יעקב אבינו ע"ה לבית אביה בשביל איזה עסק לצורך הצאן, לא היתה נראית לפניו ולא היה רואה, וזו הצניעות סיבבה שמסירת הסימנים לאחותה עשו פרי, והועילו לאחותה שלא ירגיש בה יעקב אבינו ע"ה, יען שאם היה יעקב אבינו ע"ה רואה אותה בבית אביה בתוך משך השבע שנים, אף על פי שבאותה הלילה של החופה שלח לבן תינוקות וכיבו הנירות, ונכנס יעקב אבינו ע"ה לחדר בחושך ולא היה אפשר שידליק הנר לראות, כי אותה לילה היתה ליל שבת, וכאשר הבאתי בדרשותי על התורה בשם גורי האר"י ז"ל עם כל זה ודאי אי אפשר שיהיו רחל ולאה דומין זה לזה בקומה ובעובי הגוף, על כן אם לא ראה פניה היה מרגיש באחיזתו בה בגופה מצד הקומה ועובי הגוף ומה היו מועילין הסימנים? אך הואיל והיתה צנועה שלא ראה אותה כל אותם משך שבע שנים לא הכיר בשיעור קומתה ועוביה וכמותה! ולכן הועילו הסמנים ללאה, ובא עליה בחשבו שהיא רחל ונמצא שהצניעות היא השלימה פועל הטוב של מסירת הסימנים.