פרשנות מצטטת על בראשית כט:כז

שבוע. כתב התי"ט שהוא לשון זכר, והביא ראיה מרש"י ז"ל (בראשית כט, כז) שפירש שבוע זאת שבוע של זאת. ולא ידעתי מה ראיה היא זאת, שרש"י ז"ל הוכרח לפרש כך, משום דשבוע הוא סמוך להיות אותה השין נקודה שבא. ועוד מה שאמר שבריבוי בא בסימן הנקבות שבועות, אף לזה אין ראיה ברורה, שהרי מצינו בדניאל סימן י' כמה פעמים שבועים, ובתורה עצמה מצינו שבעה שבועות (דברים טז, ט), דשבעה הוא שם מספר הזכר. ובשנים מצינו שבע שנים (בראשית ה, ז. ועוד) שהוא שם מספר הנקבה, וכן בכל התורה, כשמם היחיד שהוא בסימן הא נקבה. ולע"ד אלו השנים באים לרמוז שרשם העליון, ע"ד שכתבתי בפ' כ"ו דכלים משנה ב' ד"ה משום שלשה ע"ש:

הירושלמי (נב ע"ג) תמה על נזירות שבעה זו ומחפש אותה בהשוואה למצורע או לנזיר טמא שטומאתו שבעה ימים, תשובה הלכתית ספרותית שאינה הכרחית. אך אם נהלך בדרכו מן הראוי להזכיר את הסוגיה העוסקת בעיצוב של שבוע טומאה, טהרה ופרישות: "אמר רבי יוסי: היא הטהרה הנוהגת לדורות.¹⁸בכ"י חילוף, במקום "לדורות" כתוב "בדורות", והחילוף אינו משנה את המשמעות. מכאן אמרו: זב ז', זבה ז', נדה ז', מצורע ז', טמא מת ז', אבל ז', משתה ז'. זב ז' מנין שנאמר וכי יטהר הזב מזובו וספר לו שבעת ימים (ויקרא ט"ו, יג). זבה ז' מנין שנאמר ואם טהרה מזובה וספרה לה שבעת ימים (שם שם כח). נדה ז' מנין שנאמר שבעת ימים תהיה בנדתה (שם שם יט). מצורע ז' מנין שנאמר וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים (שם י"ד, ח). טמא מת ז' מנין [שנאמר] וכל אשר יגע על פני השדה בחלל חרב או במת וגו' (במדבר י"ט, טז). אבל ז' מנין שנאמר ויעש לאביו אבל שבעת ימים (בראשית נ', י). משתה ז' מנין שנאמר מלא שבוע זאת וגו' (שם כט כז)" (אבות דרבי נתן נו"ב פ"א, מהד' שכטר עמ' 1).¹⁹וכן פרקי דרבי אליעזר (היגר – "חורב" פרק נב). בדפוס נוסח מקוצר הכולל זב, זבה, טמא מת ומצורע בלבד (פרקי דרבי אליעזר, סוף נד, קכח ע"א-ע"ב). שבעה ימים הם, אפוא, יחידה מינימלית.

הזיו ל"ך רמזו על הזמנים שמתחילין י' ימי תשובה ל' יום של אלול ך' של תשרי ואח"כ נצחו ישראל והזיו והזוהר לישראל עד יום גמר חתימה שמרחיקין משור המועד נ' יום ואז חבוט חביט ערבה הם שפת שקר העומדים עלינו שני ערבי נחל הם שני מרגלים מצורעים והם בעצמם מודים שהזיו יבא לנו כמ"ש עשו (בראשית לג) יהי ל"ך אשר ל"ך: הזיו ה' הוא פתחה של תשובה (ישעיה נה) דרשו י"י בה' מצאו ז' הוא ז' ימים שבין ר"ה ליום כפור שבת זו שלא לאכול פת של גוים ויעקב אמר (בראשית כט) מלא שבו"ע זאת ו' הואיוה"כ י' על יום הושענא רבה שלקח הקב"ה ו' מן השם ועשה ממנו גמר חתימה כי אות ו' מן א"ב הוא אהי"ה הא כיצד אבג'ד'ה'ו בגי' אהי"ה לכן נטל הקב"ה אות ו' של שמו וחתם בו כי אהי"ה פ' אהי"ה בגימטריא אמ"ת (משלי ח) ואהיה אצלו אמון ומשה שחתם שמו בזו הפרשה בה' פסוקים ראשונים לפי שמקורו שם לכן פתח ואעידה בם בראש היריעה שסימן (תהלים סח) בי"ה ש"מו לא זכר בזו הפ' השם רק אחר כ"א תיבות מנין אהי"ה כי הקב"ה אמר למשה (שמות ג) אהי"ה אשר אהי"ה ויש כ"ג טעמים בספר מקנה אברהם: (הענין שהוא פסוק ה' מן הפר' ויש לו ה' סימנים ומתחיל בה' ומסיים בה' ויש בו תיבות מנין חיי"ם) בכאן נרמז סוד התשובה שהיא נרמזה בצורת ה' בסוד דרשו י"י בה' מצאו כמ"ש במסכת מנחות (שם לד) מי האיש ה"חפץ חיים וגו' כי כמו שתקנו רז"ל בתפלת י"ח ברכה ה' ברכת תשובה ומתחלת בה' השיבנו אבינו ומסיימת בה' ה' סימנים אלו נגד ה' פרצופי' נפש רוח נשמה חיה יחידה בפרשה וישב ת"ח רזא דמל' אית רוגזא דאיהו מברכא מעילא ומתתא ואיקרי ברוך כד"א (בראשית יד) ברוך אברם לאל עליון ואית רוגזא אולטייא לעילא ולתתא (שם ג) ארור אתה מכל הבהמה (שם מט) ארור אפם כי עז על רזא דנא אית תרין טורי את הברכה על הר גריזים ואת הקללה על הר עיבל לקבל אלין תרין דרגין ועל דא הא איקרי ברוך הא איקרי ארור מסטרא דדינא קשיא נפקין תרין רוגזין לתרין סטרין חשב בזוהר ו' דברים בברכה ו' דברים בקללה לכן ששה שבטים עלו על הר גריזים לברכה וששה עלו על הר עיבל לקללה.