פרשנות מצטטת על בראשית כט:לג

כאן רמז לשמעון כו'. פירש הרמב"ן, כי "ידיו רב לו" יכבוש מצריו נחלה גדולה יותר מן הראוי לו, ורמז בזה שינחיל מנחלתו לשמעון אחיו, וכתיב (יהושע יט, ט) "מחבל בני יהודה נחלת בני שמעון". ולי היה נראה לפרש כמשמעו, שהיה יהודה מתברך בלשון "שמע", ולא בלשון 'האזין', לומר כי שמעון שנקרא גם כן על שם "כי שמע ה' כי שנואה אנכי" (בראשית כט, לג), נחלתו בתוך נחלת בני יהודה. ולפיכך רמז לשמעון בברכה זאת גם כן, דהוא "שמע ה' קול יהודה", ונמצאים שרמז כאן ברכת שמעון בתוך נחלתו:

וַתִּקְרָא שְׁמוֹ וְגוֹ׳ וַתֹּאמֶר וְגוֹ׳. הִנֵּה תִּמְצָא שִׁנּוּי בִּקְרִיאַת שֵׁם יִצְחָק וְיַעֲקֹב וְהַשְּׁבָטִים, כִּי לְכֻלָּם יַקְדִּים טַעַם הַשֵּׁם וְאַחַר כָּךְ הַשֵּׁם. בְּיִצְחָק (בראשית כא:ו) ״כָּל הַשּׁוֹמֵעַ יִצְחַק וְגוֹ׳ וַתִּקְרָא שְׁמוֹ יִצְחָק״, יַעֲקֹב (בראשית כה:כו) ״וְיָדוֹ אוֹחֶזֶת בַּעֲקֵב וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב״. בַּשְּׁבָטִים ״כִּי רָאָה ה׳ וַתִּקְרָא שְׁמוֹ רְאוּבֵן״ (בראשית כט:לב), ״כִּי שָׁמַע וְגוֹ׳ וַתִּקְרָא שְׁמוֹ שִׁמְעוֹן״ (בראשית כט:לג), וְכֵן עַל זֶה הַדֶּרֶךְ. מַה שֶׁאֵין כֵּן בִּקְרִיאַת שְׁמוֹ שֶׁל מֹשֶׁה הִקְדִּים הַזְכָּרַת שְׁמוֹ וְאַחַר כָּךְ טַעַם הַשֵּׁם.

בא גד - בא אלינו מזל טוב כמו: העורכים לגד שולחן. וכן במסכת שבת: גד גדי וסינוק לא. וכן בבראשית רבא: אתא מזלא דביתא. והמפרש לשון גדוד טועה, שאף על פי שהשמות מעין האמירה. כמו ראובן: כי ראה ה' בעניי. שמעון: כי שמע ה'. אמירת האשה אין לנו לכותבה אלא כעין עיקר הדיבור. וגד אינו יכול להיות לשון גדוד בלא כפולות של שני דלתי"ן. יָגוֹדּוּ על נפש צדיק דגש תחת דל"ת שני החסרה. כמו: וימכו בעונם. ויסולו עלי אורחות אידם. יסובו עלי רביו. בכלם דגש תחת אות החסרה.

כי גם זה. נוֹסַף לְךָ עַל יוֹסֵף; וְרַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ: עִם כָּל שֵׁבֶט נוֹלְדָה תְּאוֹמָה, וְעִם בִּנְיָמִין נוֹלְדָה תְאוֹמָה יְתֵרָה: