פרשנות מצטטת על בראשית כט:לד

וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י פָּרוּשׁ הָיָה מִמֶּנָּה כוּ׳. וְנִרְאֶה שֶׁלָּמַד זֶה מִמַּה שֶּׁנֶּאֱמַר ״וַיֵּלֶךְ אִישׁ״, וְלֹא פֵּרֵשׁ מֵאַיִן הָלַךְ וּלְהֵיכָן הָלַךְ, גַּם ״מִבֵּית לֵוִי״, הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר ״וַיֵּלֶךְ אִישׁ לֵוִי״. אֶלָּא לְפִי שֶׁמָּצִינוּ לְשׁוֹן הֲלִיכָה בְּגֵרוּשִׁין, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כד, ב) ״וְהָלְכָה וְהָיְתָה לְאִישׁ אַחֵר״. וְהָאִשָּׁה נִקְרֵאת ״בַּיִת״, וְ״לֵוִי״ לְשׁוֹן חִבּוּר אִישׁ לְאִשָּׁה, כְּמוֹ ״הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי״ (בראשית כט, לד). לְכָךְ אָמַר ״וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי״, שֶׁהָלַךְ לוֹ מִן בֵּיתוֹ דְּהַיְינוּ אִשְׁתּוֹ, וּמִן הַחִבּוּר אֲשֶׁר נִתְלַוָּה לָהּ. וְאַחַר כָּךְ חָזַר ״וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי״, עָשָׂה בָּהּ לִקּוּחִין שְׁנִיִּם, כִּי בָּזֶה הַפַּעַם יִלָּוֶה אֵלֶיהָ אִישָׁהּ הָרִאשׁוֹן, זֶהוּ שֶׁאָמַר ״אֶת בַּת לֵוִי״.

וּכְפִי הָרֶמֶז מִן הַפָּסוּק זוּלַת הַמַּאֲמָר שֶׁל הַגְּמָרָא, הָיָה מָקוֹם לְפָרֵשׁ הַשֵּׁמוֹת בְּדֶרֶךְ אַחֵר. וְהוּא, שֶׁהַמִּקְרָא וַדַּאי אֵינוֹ יוֹצֵא מִידֵי פְשׁוּטוֹ, שֶׁהַשֵּׁמוֹת כִּפְשׁוּטָם, אַךְ מֵאַחַר שֶׁפֵּרֵט כָּל הַיִּחוּס הַלָּזֶה נִרְאֶה כִּי שְׁמוֹ וְשֵׁם אֲבוֹתָיו הָיָה הוֹרָאָה עַל הֶעָתִיד, שֶׁיַּעֲמִידוּ בֵּן פּוֹרֵץ גְּדֵרוֹ שֶׁל עוֹלָם וְהוּא קֹרַח, כִּי הַשֵּׁמוֹת מְרַמְּזִים עַל טַעֲנוֹתָיו וְעַל מַחֲלֻקְתּוֹ, כִּי קֹרַח לְשׁוֹן קָרַחַת שֵׂעָר, וּכְדֶרֶךְ שֶׁמַּסִּיק בְּפֶרֶק חֵלֶק (קי) וְעוֹד גְּזַז לְכוּ לְמַזְיָיכוּ וּמְטַלֵּל לְכוּ כוּ׳, שֶׁמְּצַחֵק בָּכֶם עַל שֶׁעָשָׂה אֶתְכֶם קֵרֵחַ מִן הַשְּׂעָרוֹת. וְנִמְצָא שֶׁלָּקַח לוֹ זֶה לְטַעֲנָה נֶגֶד מֹשֶׁה מַה שֶּׁעָשָׂה הַלְוִיִּם קֵרְחִים. ״בֶּן יִצְהָר״, הוּא לְשׁוֹן שֶׁמֶן, שֶׁחָלַק עַל הַכְּהֻנָּה עַל אֲשֶׁר יָצַק עַל רֹאשׁ אַהֲרֹן שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה אֲשֶׁר מַחֲצִיתוֹ מָאתַיִם וַחֲמִשִּׁים, כִּדְאִיתָא פָּרָשַׁת כִּי תִשָּׂא (ל כג), וְעַל כֵּן לָקַח לְמַחֲלֻקְתּוֹ חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ. אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ אוֹמְרִים שֶׁלָּקַח מִסְפָּר זֶה כְּדֵי שֶׁיַּעֲלֶה גַּם כֵּן לְכָל שֵׁבֶט כְּמִסְפַּר סַנְהֶדְרֵי קְטַנָּה, כְּשֶׁתְּצָרֵף אֲלֵיהֶם עוֹד שְׁלֹשָׁה, דָּתָן וַאֲבִירָם וְאוֹן, חוּץ מִשֵּׁבֶט לֵוִי שֶׁלֹּא הָיָה אִישׁ מִבֵּינֵיהֶם. מִכָּל מָקוֹם לְפִי דַּרְכֵּנוּ נוּכַל לוֹמַר שֶׁלְּכָךְ לָקַח מִסְפָּר זֶה, לוֹמַר אֵלּוּ בְּנֵי הַיִּצְהָר אֲשֶׁר רְאוּיִין לִהְיוֹת נִמְשָׁח בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה אֲשֶׁר מַחֲצִיתוֹ חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם כְּמוֹ שֶׁנִּמְשַׁח בּוֹ אַהֲרֹן. ״בֶּן קְהָת״, הוּא מִלְּשׁוֹן ״וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים״ (בראשית מט י), וְהוּא לְשׁוֹן אֲסִיפָה וְהַקְהֵל, כִּי הוּא אֲסָפָם וְרוּחוֹ קִבְּצָם לְהַקְהִילָם עַל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן״. ״בֶּן לֵוִי״, פֵּרַשׁ רַשִׁ״י פָּרָשַׁת וַיֵּצֵא (כט לד) שֶׁנִּקְרָא לֵוִי עַל שֵׁם שֶׁלִּוּוּהוּ בְּמַתָּנוֹת, וְגַם הַמַּתָּנוֹת לָקַח לוֹ קֹרַח לְטַעֲנָה נֶגֶד אַהֲרֹן, כִּדְמַסִּיק בַּיַּלְקוּט פָּרָשָׁה זוֹ (טז א), בְּאַלְמָנָה אַחַת שֶׁהָיָה לָהּ כֶּבֶשׂ, בָּאָה לִגְזֹז – בָּא אַהֲרֹן וְנָטַל רֵאשִׁית הַגֵּז כוּ׳. עַל כָּל אֵלֶּה נוֹפֵל לְשׁוֹן לְקִיחָה, כִּי כֻלָּם לָקַח לוֹ לְטַעֲנָה לְהַחֲזִיק מַחֲלֻקְתּוֹ.

וילוו. כמו ונספחו וכן ילוה אישי והנה הלוים נלוים בשמם:

כי גם זה. נוֹסַף לְךָ עַל יוֹסֵף; וְרַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ: עִם כָּל שֵׁבֶט נוֹלְדָה תְּאוֹמָה, וְעִם בִּנְיָמִין נוֹלְדָה תְאוֹמָה יְתֵרָה: