וַיִּקְרָ֨א אֲבִימֶ֜לֶךְ לְאַבְרָהָ֗ם וַיֹּ֨אמֶר ל֜וֹ מֶֽה־עָשִׂ֤יתָ לָּ֙נוּ֙ וּמֶֽה־חָטָ֣אתִי לָ֔ךְ כִּֽי־הֵבֵ֧אתָ עָלַ֛י וְעַל־מַמְלַכְתִּ֖י חֲטָאָ֣ה גְדֹלָ֑ה מַעֲשִׂים֙ אֲשֶׁ֣ר לֹא־יֵֽעָשׂ֔וּ עָשִׂ֖יתָ עִמָּדִֽי׃
גור אריה
שהאומות גדרו כו'. דאם לא כן מאי "וכן לא יעשה", דמשמע שאין המנהג לעשות כך. הקשה הרמב"ן כי הכנעניים שטופין בעריות, שנאמר (ויקרא יח, כז) "כי את כל התועבות האל עשו אנשי הארץ וגו'," ובימי אברהם (לעיל כ, יא) ויצחק (לעיל כו, ז) היו יראים פן יהרגו אותם לקחת נשיהם, עד כאן. והרא"ם השיב על זה דאדרבא מדכתיב (ר' ויקרא יח, כד-כז) "כי את כל התועבות האל עשו וגו' ואפקוד עונם עליהם כי בכל אלה נטמאו הגוים וגו'", ואם היה מזמן רב מדוע לא הקיאה אותם הארץ כבר, אלא מזמן קרוב התחילו בהם. וכן באבימלך כתיב (לעיל כו, י) "כמעט שכב אחד העם את אשתך והבאת עלינו אשם", ופרעה אמר "למה לא הגדת כי אשתך היא" (ר' לעיל יב, יח), שנראה שהיו גדורים בעריות. אך קשה לי למה אמר הכתוב "כי נבלה עשה בישראל לשכב את בת יעקב" ולא הוי ליה למימר רק "כי נבלה עשה", ולפיכך משמעות הכתוב כי יעקב איש אלקי היה נחשב, ונבלה הוא לעשות זה ב"בת יעקב וכו' וכן לא יעשה", שאין ראוי לעשות מעשה כזה, כי הוא דבר גנאי מאד במה שהיה נחשב יעקב איש אלקי – אין ראוי לעשות מעשה כזה לבתו. ולכך הוסיף "וכן לא יעשה", כדכתיב (לעיל כ, ט) "מעשים אשר לא יעשו עשית עמדי", ושם פרש"י בעצמו 'מכה אשה לא הורגלה כו". וכן אונקלוס תירגם למעלה (שם) 'עובדין דלא כשרין לאתעבדא', וכן תרגם כאן 'וכן לא כשר לאיתעבדא', והכל ענין אחד על דבר שהוא יוצא מן המנהג:
אבן עזרא
לא ימשול למכרה בבגדו בה. כמו מדוע נבגוד איש באחיו (מלאכי ב י), ואמת ונכון הוא כי אין רשות לאדון למכרה לאיש מישראל וזה ידענו מהקבלה. ושמו זה לזכר ולאסמכתא ואל תתמה בעבור מרחק לעם נכרי מזה הפסוק כי כמוהו שלם ישלם (למטה כב ב) כאשר אפרש, אמר הגאון כי לעם נכרי, כמו לאיש נכרי, וכמוהו הגוי גם צדיק תהרוג (ברא' כ, ד) וזה לא יתכן שיאמר על היחיד באחת הלשונות, כי נכון הוא שיאמר ויאמר ישראל כי הוא שם המין הכולל, כמו ויאמר מצרים (למעלה יד כה) רק להיות שֵם שטעמו כלל, כמו עם, וגוי, וקהל, ועדה, לא יתכן שיאמר על היחיד ופי' הגוי גם צדיק, שם מפורש, כי הבאת עלי ועל ממלכתי חטאה גדולה (ברא' כ ט):
אבן עזרא הקצר
ויאמר המתרגם ארמית, כי לעם נכרי לאיש נכרי, ויאמר הגאון כי כמוהו הגוי גם צדיק (שם כ ד), ובאלה עמודי התורה נתלה המהביל להחליף מלה במלה ואמר כי ההר תחת העם גם "וזה הדבר" תחת העם ויהי ביום השביעי תחת "הרביעי", דור השביעי תחת השמיני ואחרים רבים וכבר פירשתי כלם בלי חלוף, וספרו ראוי להשרף, ואני אומר כלל, כי יש לנו בתורה מקומות ידועים ששמום חכמינו כדמות אסמכתא, והעיקר ידעוהו, כמו, וירש אותה (במד' כז יא) כי היה ידוע בהעתקה שהאיש יירש את אשתו, ודרשו זה הפסוק להיות כמו זכר כי כל ישראל ידע פי' הפסוק שהוא כמשמעו ופשוטו, כי לא יתכן שיאמר אדם תנו את נחלת ראובן לשמעון, והוא רוצה לומר הפך הדבר לתת נחלת שמעון לראובן, והעד שכתוב ואם אין אחים לאביו (שם פ' יא) והנה אין לו טעם, כי מה טעם לומר ונתתם את נחלתו לאחי אביו (שם פ' י), ואמר ואם אין אחים לאביו תתנו את נחלת אשתו לו, ועוד לא היה ראוי שירש האיש את אשתו אם היו אחים לאביו והנכון שהפסוק הוא כפשוטו, והוסיפו בו טעם דבר קבלה. וכן, והיה הבכור אשר תלד (דבר' כה ו) הוא כמשמעו, גם היה להם קבלה כי הגדול באחים הוא המיבם, ודרשו זה הפסוק לזכר ולאסמכתא, וכן לעם נכרי, שהיה להם בקבלה שלא יוכל אדם למכור בתו פעמים ושמו להם זה הפסוק לאות ולזכר, ופשוטו כמשמעו, וכן הוא כי הישראלי ימכור עצמו לגר תושב גם לישראלי, ויש לו ממשלת למכור בתו לישראלי לא לעם נכרי וזה הכתיב ואם הוא מאוחר הוא דבק עם וכי ימכור איש את בתו לאמה וכזה רבים, והוצרכתי להאריך כי השמות על שלשה דרכים, האחד שם פרט כאדם הראשון, ומשה ואהרן, והשני שם מין, כמו, אדם כי יהיה בעור בשרו (ויקרא יג ב) ויאמר יהודה לשמעון אחיו (שופ' א ג) כי שב שם פרט כמו מין וכן, ויהי לי שור וחמור (ברא' לב ו) והדרך השלישי שם על רבים, ולא יתכן שיקרא בו היחיד כמו טף, וקהל, ועם, וגוי, ומחנה, ופי' הגוי גם צדיק, אבימלך וביתו וממלכתו, כי כן כתוב, וירפא אלהים את אבימלך ואת אשתו ואמהותיו (ברא' כ יז) ועוד כי הבאת עלי ועל ממלכתי חטאה גדולה (שם שם ט):