פרשנות מצטטת על בראשית לא:יא

הרבה פעמים. פי' שמ"ש כאן וארא אל אברהם וגו' ואם פי' שנראה להם פעם אחת באל שדי כמפורש אצל אברהם בראשית י"ז אצל המילה. ואצל יעקב בראשית ל"א י"א שזהו מ"ש בריש ויחי אל שדי נראה אלי בלוז וגו' א"כ מה מלמדינו כאן במה שכבר מפורש ואם ללמד על יצחק שאינו מפורש אצלו א"כ למה הזכיר לאברהם ויעקב אלא ע"כ פי' שנראה לכולם הרבה פעמים באל שדי. שפי' מלשון די וצמצום ואע"פ שמפורש כתוב אצל כלם שנראה להם בשם ה'. אך לא היה באופן שהודיע למשה וזה מ"ש המדרש לא הודעתי להם וכו' כשם שאמרתי לך וזה ע"פ מדה ט' וכמ"ש לעיל פ"ג ס"ה שהוצרך לברר עסקיו לידע ולהודיע לישראל ובדברים אלו יתורץ קושית רש"י על המדרש וזהו ושמי ה' לא נודעתי להם וע"פ מדה ט' כאלו מפורש אבל לך הודעתי:

פירש״י הוא עפ״י סוגית הגמ׳ בזבחים קט״ז א׳ דמפרש התם הא דתניא בברייתא דב״נ מקריבים בבמות זו״נ תמימין ובע״מ טהורים אבל לא טמאים שהוא. מדכתיב ויבן נח מזבח לה׳ ויקח מכל הבהמה הטהורה ומכל העוף הטהור. דא״א לפרש תמימין ולא בע״מ דא״מ תמות וזכרות בבהמה ואין תו״ז בעופות. ואיתקיש בהמה לעוף תמימין ובע״מ. פי׳ שהיה אפשר לפרש הבהמה הטהורה תמימה ולא בע״מ שנקרא טמאה כדכתיב בפ׳ בחקתי ואם כל בהמה טמאה. ובבע״מ הכ״מ. מש״ה מפרש דכאן אאל״כ דאיתקיש בהמה לעוף דבע״מ כשר. וע״כ פי׳ טהורה לאכילה קאמר (והפלא על רש״י בזבחים שם שמחק כ״ז) ולפי״ז צריך לומר דהא דכתיב בצווי גם מעוף השמים שבעה וגו׳ דוקא טהורים ולא טמאים והכי אי׳ באגדה דפ׳ חלק (סנהדרין ק״ח ב)׳ בתשובת העורב. אבל אינו כן משמעות הכתובים דכאן דמשמע שצוי בין בהמה לעופות מדלא אמר במקרא אחד כמו דכתיב בהקרבה מכל הבהמה הטהרה ומכל העוף הטהור. אלא נראה דבכלל טהורה ולא טהורה נכלל גם תמימין ולא בע״מ. ואע״ג דב״נ כשר להקריב בע״מ מהקישא דלהלן הוא דרך דרש לדורות וכונה שני׳ אבל זה אינו אלא בכל קרבנות גוים שאינן לרצון כדאי׳ בזבחים מ״ה ב׳. וגם אין ריח ניחוח בבמה. כדתנן בפ״ב דזבחים. משא״כ בנח שהי׳ לריח ניחוח ולרצון מש״ה הוזהר שיהיו תמימים דוקא. ומש״ה חילק ה׳ בצווי בין בהמה לעוף דאין בע״מ בעופות ולא הוצרך למעט מחוסר אבר דפסול בעופות. שהרי בל״ז אסור להביא אל התבה מחוסר אבר מדכתיב ומכל החי. אבל במעשה הקרבה כתיב ומכל העוף הטהור למעט מחוסר אבר אם נעשה מצאתו מן התבה עד הקרבה. זהו הפי׳ אצל נח. ומכ״מ דרשו כונה שניה גם לדורות כדרך חז״ל. וכיב״ז הראינו לדעת להלן ל״א י״א ע״ש. אמנם גם זה אמת שאפי׳ בנח הי׳ נכלל במשמעות טהרה ואינה טהרה כל המשמעות שבתורה. היינו שיהא ראוי לאכילה ולא הכניס נח עופות טמאים כ״א זוג א׳ וכאגדה דחלק הנ״ל. ויש נוסחא בזבחים שם דטמאים היינו שנעבדה בהם עבירה. וזה ג״כ בכלל טהורה וטמאה. ויש לדקדק הכי מהא דכתיב בבהמה איש ואשתו ובעופות זכר ונקבה. היינו משום דבכלל נעבד בו עבירה שהוא רובע. ובעוף אין רובע מש״ה בבהמה כתיב איש ואשתו ששמר אשתו ולא רבע. משא״כ בעוף. אך עיקר משמעות טהרה ואינה טהרה בנח. הוא תמימין ובע״מ כמש״כ. מדלא פי׳ בעופות כמו בבהמה:

בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם. אֲבָל בְּפַדַּן אֲרָם לֹא נִגְלָה אֵלָיו, אַף עַל פִּי שֶׁדִּבֵּר עִמּוֹ עַל יְדֵי מַלְאָךְ, כְּאָמְרוֹ "וַיֹּאמֶר אֵלַי מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים בַּחֲלוֹם" (בראשית לא:יא):

המלאך הגאל אתי. מַלְאָךְ הָרָגִיל לְהִשְׁתַּלֵּחַ אֵלַי בְּצָרָתִי; כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר וַיֹּאמֶר אֵלַי מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים בַּחֲלוֹם יַעֲקֹב וְגוֹ' אָנֹכִי הָאֵל בֵּית אֵל (בראשית ל"א):