פרשנות מצטטת על בראשית לא:יד

רש"י ד"ה סגולה, ...והם בעיני ולפני לכלום. ע"כ. והרי "כלום" הוא ממש, משהו, וצריך לומר 'לא כלום'. אך כך כבר בדפו"ר והרי זה תימה, כי בכל הש"ס פירוש "כלום" כנ"ל. (פ' יתרו תשס"ד, תשס"ו) גם ברש"י מוצאים אנו שימוש במלה "כלום" במשמעות של 'דבר מועט'. ראה בראשית (ל, לג) - "אם תחשדני שאני נוטל משלך כלום", ושם (לא, יד) - "כלום אנו מיחלות לירש בנכסי אבינו כלום בין הזכרים". ואכן בדפוס רומי הגירסה היא: ולא כלום. ור' אברהם ברלינר גרס: אינן כלום. (הערת ר' חזקי פוקס שי')

על דבר זה נסתלק ממנו משפט כו'. משום שהי' מדמה את עצמו להקב"ה, דכתיב כי המשפט לאלהים הוא, וכתיב אחריו והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי, כביכול שהוא עצמו אלהים. לכך נעלם ממנו דין ירושה, דדבר פשוט הוא, דכל אדם יודע אם אין לאיש בנים דהבת יורשת במקום בן, דהא אמרו רחל ולאה (בראשית לא יד) העוד לנו חלק וגו', ופירושו כלום אנו נוטלות חלק ירושה בין הזכרים, ונעלם ממנו. אבל רש"י לא מצי לפרש דבשביל זה נסתלק ממנו הדין של מקושש או של אנשים טמאים, דהתם לאו דבר פשוט היה, לכך לא ידע משה, אבל דין ירושה דבר פשוט היה וק"ל: