פרשנות מצטטת על בראשית לא:לב

"אשר ימצא אתו מעבדיך ומת". כבר שאלתי רבים, כיצד זה מדברים האחים כן, והרי בוודאי ידעו על מעשה רחל והתבטאותו של יעקב בסגנון דומה - "עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה" (לא, לב), ואמנם רחל מתה בדרך. (פ' מקץ תשנ"ו)

ואמר לי ר' משה ארנד שי', שעמו דברתי השבת על שאלתי הישנה הנ"ל, כי זוהי נוסחת שבועה־אלה שאין כוונתה מוות ממש כי אם עבדות, ובכך מתפרשים יפה דברי שלוחו של יוסף (י) "גם עתה כדברכם כן הוא", כלו' הגנב יהיה עבד, אבל לא האחרים. ואולם אין זה עולה בקנה אחד עם דברי רש"י (ומדרש רבה) למעלה (לא, לב) שבגלל דיבורו זה של יעקב מתה רחל לפני זמנה. ור' משכ"ש. (פ' מקץ תשמ"ט)

וְאִם תֹּאמַר: מַה צָרִיךְ לְהַשְׁמִיעֵנוּ רַב יְהוּדָה בָּזֶה? מִשְׁנָה (קידושין פ״ג מ״ד) עֲרוּכָה הִיא: כָּל תְּנַאי שֶׁאֵינוֹ כִּתְנָאֵי וְכוּ׳ הַמַּעֲשֶׂה קַיָּם״. זֶה אֵינוֹ, כִּי בִּנְדָרִים וּשְׁבוּעוֹת הָעִקָּר הוּא הַלֵּב, כְּמַאֲמַר רַבִּי עֲקִיבָא שֶׁדָּרַשׁ (שבועות כ״ו) ״הָאָדָם בִּשְׁבוּעָה״ – שֶׁצָּרִיךְ שֶׁיִּהְיוּ לִבּוֹ וּפִיו שָׁוִים, וְזוּלַת זֶה אֵינוֹ שְׁבוּעָה, וְהוּא הַדִּין נְדָרִים וְנִדּוּיִים. וּמֵעַתָּה יֹאמַר אָדָם כִּי בְּנִדּוּי, הֲגַם שֶׁלֹּא הִתְנָה תְּנַאי כָּפוּל, כֵּיוָן שֶׁלִּבּוֹ לֹא גָמַר לְנַדּוֹת אֶלָּא אִם יִהְיֶה כֵּן, לָמָּה יִתְחַיֵּב בְּדָבָר שֶׁלֹּא הָיָה כֵן בְּלִבּוֹ? וְהַתּוֹרָה אָמְרָה ״הָאָדָם בִּשְׁבוּעָה״. לָזֶה הוֹדִיעַ רַב יְהוּדָה שֶׁאִם לֹא כָּפַל, הֲגַם שֶׁעֲשָׂאוֹ נִדּוּי עַל תְּנַאי, צָרִיךְ הַתָּרָה. וְאֵין הוֹכָחָה לְדִין זֶה אֶלָּא מִיהוּדָה. וְטַעַם דִּין זֶה כְּטַעַם דִּין זֶה קִלְלַת חָכָם הָאֲמוּרָה בְּסָמוּךְ, וְאֵין לָנוּ אֶלָּא מַה שֶׁגִּלָּה לָנוּ הַכָּתוּב בְּמַעֲשֵׂה יְהוּדָה וּבְמַעֲשֵׂה עֵלִי, גַּם מַעֲשֵׂה יַעֲקֹב שֶׁקִּלֵּל (בראשית לא:לב) ״עִם אֲשֶׁר וְגוֹ׳ לֹא יִחְיֶה״, וְכֻלָּן לֹא הָיָה סְתִירַת הַדָּבָר בְּכֶפֶל הַתְּנַאי.

אחר ובנית ביתך. זו גמרא, ד"א כמשמעו בתחלה קח לך שדות וכרמים ואחר כך ועתדה לשון עתודים (בראשית ל״א:ל״ב) שים לך בהמות בשדה ואח"כ ובנית ביתך תקח אשה: