זֶה֩ עֶשְׂרִ֨ים שָׁנָ֤ה אָנֹכִי֙ עִמָּ֔ךְ רְחֵלֶ֥יךָ וְעִזֶּ֖יךָ לֹ֣א שִׁכֵּ֑לוּ וְאֵילֵ֥י צֹאנְךָ֖ לֹ֥א אָכָֽלְתִּי׃
ברטנורא
או לשה כבש ושה קרוין בתוך שנתן איל בן י"ג חדש ויום אחד קשה שהרי בפרשת ויצא כתיב בפסוק ואילי צאנך לא אכלתי איל בן יומו קרוי איל וקשייא דידיה אדידיה. י"ל שבמקום שכתוב איל אצל שה או כבש כמו בפרשה זו איל בן י"ג חדש ויום אחד אבל כשנכתב איל בפני עצמו כמו שם בפרשת ויצא איל בין יומו קרוי איל לכך פי' רש"י כן אחר שפירש או לשה ולא פירש כן למעלה במקומו בפסוק או לאיל שאין לפרש איל בן י"ג חדש ויום אחד אלא כשנכתב אצל שה או כבש כדפי':
הטור הארוך
הכי אחי אתה ועבדתני חנם. כתב הרמב"ן לא ספר הכתוב שעבדו אלא יתכן משעה שראה לרחל באה עם הצאן לקחן מידה והוא הי' רועה במקומה באהבתו אותה. ויתכן עוד לומר כי לבן דבר עמו בערמה מתחלה אמר לו כי הוא עצמו ובשרו ויפרנסנו וכאשר ראה שנתעכב שמה ומתפרנס משלו אמר הכי אחי אתה וגו' כי מעתה תעבוד אותי כי איש מוסר אתה ולא תתפרנס משל אחרים וגם אני איני רוצה שתהי' העבודה שתעבדני חנם והגידה לי מה משכורתך והבין יעקב דעתו ואמר לו שיעבדנו ז' שנים ברחל והעבודה סתם היא מרעה הצאן שבה היו מדברים. וי"מ שלבן כיוון שיהי' יעקב בחזקת שומר שכר מכיון שיפסוק לו שכרו שיהי' חייב בגניבה ואבידה ממה שיהי' בחזקת שומר חנם ולא יהי' חייב אלא בפשיעה:
ביאור יש"ר
איל, כבש הוא בן שנה, ואיל בן שתי שנים שהוא חזק, כמו ואילי צאנך לא אכלתי (בראשית ל"א ל"ח): בערכך כסף שקלים, שיהא שוה שני סלעים, וכ"ף בערך אפשר כשהיא לנוכח, לפי שערך המטבע ושוייה בצמצום הוא במשפט הנשיא והב"ד, שיכוונו לעשות עשרים גרה השקל בשקל הקדש, אמר בערכך נוכח הנגיד והב"ד, שיהא ערך האשם שני שקלים, כמו שהם מעורכים בערכך מטבעות השקלים בשקל הקדש, אבל יותר נראה לפרש שהיא מלה מורכבת מן ערך, ומן כה או ככה, או כשימוש כ"ף הדמיון, וענינו לפי שכל ערך עורך דבר אל דבר אחר, כגון האומר הרי עלי ערך פלוני, שדעתו לתת כערכו כסף או זהב לבית ה', משמשת המלה הזאת כמו ערך כך: