פרשנות מצטטת על בראשית לא:לט

רבתי, שרתי – מלעיל, להבדיל בין היו"ד הנוסף ובין יודי"ן סימן המדבר, כמו: "אויבתי לי" (מיכה ז ח), "אהבתי לדוש" (הושע י יא). ועמדה מלת "גנובתי יום" מלרע, בעבור השתנות הבי"ת:

חפני ופנחס. בספרים כ"י נמסר עליו לית חסר וגם בריש פרשת פינחס נמסר כלם מלאים בר מן אחד חסר חפני ופנחס ואין בזה מחלוקת בין מערבאי ומדנחאי ועיין בספר פענח רזא ריש פרשת פינחס ובדפוס ישן הפ"א במאריך ובשאר ספרים בגלגל לכן נראה לי שהשוא נע כקריאת כל שאר פינחס שבמקרא ומה גם כי זה עצמו דבן עלי נזכר פעמים רבות בספר זה בסימן ב' וסימן ד' וסימן י"ד ושמו יוכיח עליו ששוא נע ואף תרגומו דהכא ביו"ד ועיין מ"ש בפרשת ויצא על מלת גנבתי ובפרשת משפטים על מהרסס ובמאמר שכתבתי על המאריך:

ללאת. ידוע מדרך הדקדוק שאחר כל תנועה קטנה דגש או שוא נח ולכן כשנמצא קבוץ ואחריו דגש או שוא נח הרי הוא ת"ק ממש אבל כשאין אחריו דגש או שוא נח הרי הוא במקום וא"ו שרוקה וסימן זה יהיה גם להכיר החירק של ת"ק מחירק של ת"ג כשהוא חסר יו"ד וכ"כ ר' אליהו הלוי בספר מסורת המסורת דבור רביעי ודבור חמישי וכיון שמצאנו כל ללאת שבענין למ"ד שניה רפה יש לנו לומר שקבוץ הלמ"ד ראשונה יש לו דין תנועה גדולה שבא במקום וא"ו שרוקה החסרה. ובמקצת ספרים הלמ"ד במאריך להורות שהקבוץ הוא במקום שורק כי שרשו לול כמ"ש במלכים א' ו' ובלולים יעלו ולכן השוא נע ועיין מ"ש בפרשת ויצא אצל גנבתי יום:

נאדרי. הַיּוֹ"ד יְתֵרָה, כְּמוֹ "רַבָּתִי עָם, שָׂרָתִי בַּמְּדִינוֹת" (איכה א'), "גְּנֻבְתִי יוֹם" (בראשית ל"א):

אוהבתי. יו"ד יתירה כמו (בראשית לא) גנובתי יום:

עַמִּי נָדִיב. כְּמוֹ עַם נָדִיב. יו"ד יְתֵרָה כיו"ד שֶׁל "שֹׁכְנִי סְנֶה," "גְּנֻבְתִי יוֹם", "רַבָּתִי עָם":