וַיֹּ֥אמֶר לָבָ֖ן לְיַעֲקֹ֑ב הִנֵּ֣ה ׀ הַגַּ֣ל הַזֶּ֗ה וְהִנֵּה֙ הַמַצֵּבָ֔ה אֲשֶׁ֥ר יָרִ֖יתִי בֵּינִ֥י וּבֵינֶֽךָ׃
שד"ל
ירה: עיקר ענינו תקע בארץ, כמו ומי ירה אבן פנתה (איוב ל"ח ז'), ועדה המצבה אשר יריתי ביני ובינך (בראשית ל"א נ"א), וכן כאן הטביע בכח, כטעם וינער ה' את מצרים בתוך הים (למעלה י"ד כ"ז).
רמב"ן
רֹבֶה קַשָּׁת בַּעֲבוּר הֱיוֹת קַשָּׁת תֹּאַר אָמְרוּ כִּי "רֹבֶה" הוּא הַמּוֹרֶה הַחִצִּים, מִלְּשׁוֹן "יָסֹבּוּ עָלַי רַבָּיו" (איוב טז יג), "וַיְמָרֲרֻהוּ וָרֹבּוּ" (בראשית מ"ט:כ"ג), וְ"קַשָּׁת" הוּא הָעֹשֶׂה הַקְּשָׁתוֹת. וְיוֹתֵר נָכוֹן שֶׁ"רֹבֶה" הוּא הַמּוֹרֶה, וְיֵאָמֵר עַל הַמּוֹרֶה הַחִצִּים וְעַל מַשְׁלִיךְ הָאֲבָנִים וְזוּלָתָם, כַּאֲשֶׁר יֹאמַר "אֲשֶׁר יָרִיתִי בֵּינֵי וּבֵינֶיךָ" (בראשית ל"א:נ"א), וְלָכֵן יְתָאֵר אוֹתוֹ פַּעַם אַחֶרֶת כִּי הוּא קַשָּׁת, וְכֵן "וַיִּמְצָאֻהוּ הַמּוֹרִים אֲנָשִׁים בַּקָּשֶׁת" (שמואל א לא ג):