פרשנות מצטטת על בראשית לב:ד

וישכם לבן כו'. אחר שוישב לבן שנפרד מיעקב ויעקב הלך לדרכו ויפגעו לו כו' כי הפרד הרשע מהצדיק משרה שכינה ופמליא שלו אצלו על דרך האמור באומרו אחרי הפרד לוט כו'. ושאר הכותבים יתבארו בסמוך בפרשת וישלח בסייעתא דשמיא:

והנה דרך זה הוא קרוב לדרך המפרשים ז"ל אך הנה בב"ר אמרו רז"ל כי קניזי היא ארץ אדום שהיא שעיר וקני וקדמוני הם ארצות מואב ובני עמון ולפי זה ארץ רפאים שנאמר פה אינם רפאים של שבעה עממין שנאמרו לאברהם ע"כ אחשוב דרך אחרת ויתישבו לפי דרכנו עוד הערות שאין צורך להזכירם. והוא כי גם זה מהתוכחות שמוכיח את ישראל ואומר ראו נא כמה נתקשיתם מאימת יושבי ארץ ירושתכם ולא אמרתם ללבבכם כי אלהי עולם ה' הנותן לכם ארץ ירושתכם כי הכל שלו וכאפס ותוהו הם לפניו כל יושבי הארץ. והביטו וראו כי הנה שעיר ניתנה לעשו כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר וכן ארץ מואב גם שהיה מהי' שניתנו לאברהם לבני לוט נתתי את ער והנה הער הזאת האימים לפנים ישבו בה שהם עם גדול ורב ורם כענקים כי ע"כ רפאים יחשבו גם הם כמו שיחשבו הענקים וגם יותר גבורים מענקים כי המואבים עצמם שלקחו את ער מידם היו כל כך יראים מהם שקראום אימים כל כך נפלה אימתם על מואב ועל כל זה לקחו מואב את ער מידם והרגום ואיך היה זה בטבע והוא פלאי עצום. אך הוי אומר כי אין זה רק על כי אחר שהוא ית' נתן לבני לוט את ער ירושה הצליחם ונלחם להם לכובשם וזה הוא בהאי דסליק מניה שהוא במואב. וכן בשעיר שפתחנו בה ישבו החורים לפנים שהיו אלופים גדולים כנזכר פרשת וישלח ועל כל זה בני עשו בניו ממש וירשום טרם היות המונו רב וישמידום וישבו תחתם ואיך היה זה אם לא שעל שהוא ית' נתן ירושה לעשו את הר שעיר ע"כ הצליחו לכובשם. וזה תוכחת מגולה לישראל שלא בטחו בו ית' יתן בידם את הארץ אשר נתן להם לירושה ונפל עליהם חתת יושביה שהוא עון המרגלים. ושמא תאמר איך יחשבו ער ושעיר מתת ה' ירושה למואב ועשו אם הם הוצרכו להרוג יושביהם ולקחת אותם מידם זה אינו כלום כי הנה זה הוא כאשר עשה ישראל לארץ ירושתו ולא יחשבו ללסטים שלוקחים ארצות גוים ועמל לאומים כי הלא אשר נתן להם הוא ה' מהוה כל ההויות אדון הכל כשרצה נתן לאלו ואח"כ לטובים לפניו נתנה כמאמר ר' יצחק באומרו לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחדש הזה כו' אלא מפני או"ה שלא יאמרו לסטים אתם כו' לכן מפני שלא היה לכם לב ללמוד מאלו ונתקשיתם בשליחות המרגלים קומו צאו מהיותכם קרוב לארץ ועברו לכם את הנחל זרד. ואומר משה עתה לבניהם ראו מה שאירע לאבותיכם על העון ההוא כי הנה והימים אשר הלכנו נעים במדבר קדש ברנע כו' ל"ח שנה כלומר ולכן אתם הבאים אחריהם לרשת ארץ הזהרו לבלתי תחטאו פן יוסיף הוא יתברך להניחכם במדבר וזה שאמרתי שלא נתעכבו נעים במדבר יותר מל"ח שנה יש להחזיק טובה לשם הרחמים כי יד ה' היתה בם להמם מקרב המחנה שלא יהיו יותר מהסכום הזה לבלתי תתעכבו אתם חוצה כענין ובניכם יהיו רועים במדבר עד תום כל הדור כו':