וַיְצַ֥ו אֶת־הָרִאשׁ֖וֹן לֵאמֹ֑ר כִּ֣י יִֽפְגָּשְׁךָ֞ עֵשָׂ֣ו אָחִ֗י וִשְׁאֵֽלְךָ֙ לֵאמֹ֔ר לְמִי־אַ֙תָּה֙ וְאָ֣נָה תֵלֵ֔ךְ וּלְמִ֖י אֵ֥לֶּה לְפָנֶֽיךָ׃
הכתב והקבלה
וכל יש לו. לרש"י הלשון חסר, וראוי וכל אשר יש לו, ולדעתי מלת יש כאן מענין להנחיל אהבי יש (משלי י"ב), שהוא שם כולל לקניני השלמות בטוב ובמועיל (וועזענטליכעס גוט), והלמ"ד במלת לו משמשת במקום של כמו וכל אשר אתה רואה לי הוא (בראשית ל״א:מ״ג) שלי הוא, וכמ"ש רש"י במלת למי אתה (ל"ב י"ח), ועד"ז אף אין יש רוח בפיהם (תהילים קל״ה:י״ז) כלומר אין ישיות רוח בפיהם שיהיה לתועלת הדבור (וא"צ למה שכתבו שם ביתרון מלת יש שהיה די במלת אין הכולל העזר מציאות הנושא), וטעמו כאן ישיות קנינים שלו נתן בידו:
רמב"ן
כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂו כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב צִוָּה אוֹתָם שֶׁיֹּאמְרוּ לַאֲדֹנִי לְעֵשָׂו אֲנַחְנוּ, כְּלוֹמַר אֲנַחְנוּ שֶׁלּוֹ אוֹ שְׁלוּחִים אֵלָיו, וְלֵאמֹר לוֹ "כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב עִם לָבָן גַּרְתִּי", וְדוֹמֶה לוֹ בַּפָּרָשָׁה (בראשית ל"ב:י"ח) "לְמִי אַתָּה", אוֹ שֶׁקְּרָאוֹ יַעֲקֹב בִּפְנֵיהֶם "אֲדֹנִי עֵשָׂו", לְהַזְהִירָם שֶׁלֹּא יַזְכִּירוּהוּ אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא בְּפָנָיו רַק דֶּרֶךְ כָּבוֹד, בִּרְאוֹתָם כִּי אֲדוֹנָם קוֹרֵא אוֹתוֹ "אֲדֹנִי". וְדַע כִּי הַכָּבוֹד הַזֶּה שֶׁהָיָה יַעֲקֹב עוֹשֶׂה לְאָחִיו בְּפַחְדָּתוֹ לֵאמֹר אֲדֹנִי וְעַבְדְּךָ, בַּעֲבוּר כִּי הַמִּנְהָג בַּצָּעִיר לָתֵת מַעֲלָה וְכָבוֹד אֶל הַבְּכוֹר כְּאִלּוּ הוּא אָבִיו, כַּאֲשֶׁר רָמְזָה לָנוּ גַּם הַתּוֹרָה, לְרַבּוֹת אָחִיךָ הַגָּדוֹל. וְהִנֵּה יַעֲקֹב לָקַח בְּכוֹרָתוֹ וְאֶת בִּרְכָתוֹ, וְעֵשָׂו שׂוֹטֵם אוֹתוֹ עֲלֵיהֶם, וְעַתָּה הָיָה מַרְאֶה לוֹ כְּאִלּוּ אֵין הַמְּכִירָה הַהִיא אֶצְלוֹ כְּלוּם, וְכִי הוּא נוֹהֵג בּוֹ כִּבְכוֹר וְאָב, לְהוֹצִיא אֶת הַמַּשְׂטֵמָה מִלִּבּוֹ:
הכתב והקבלה
ולא יראה לך חמץ. בהרבה מקומות הלמ"ד משמשת בראש התיבה במקום של, כמו וכל אשר אתה רואה לי הוא ותרגומו דילי, למי אתה (בראשית ל״ב:י״ח) של מי אתה (ע"ש רש"י), מי אלה לך (שם ל"ג ה') מי אלה להיות שלך, ארץ מצרים לכם הוא (שם מ"ה) תרגומו דילכון, וכן מלת לך כאן פירושו שלך, וכמ"ש רבותינו שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים. והא דלא בחר בלשון קצרה ולומר לא יראה חמצך, כי באמת אין החמץ בפסח קרוי לישראל חמצך, דאסור עליו גם ההנאה ממנו וכדאמרו החמץ בפסח אינו ברשותו של ישראל ועשאן הכתוב כאילו הוא ברשותו לענין בל יראה, ולזה אמר לשון לא יראה לך כלומר שהיה עד הנה שלך וברשותך: