פרשנות מצטטת על בראשית לב:יט

מִי לְךָ כָּל הַמַּחֲנֶה? הַמַּחֲנֶה שֶׁאָמַר אֵלַי "מִנְחָה הִיא שְׁלוּחָה לַאדֹנִי" (בראשית לב:יט), מִי הוּא אֶצְלְךָ? אִם הוּא לְמִנְחַת כָּבוֹד אוֹ לְמִנְחַת חֶסֶד שֶׁחָשַׁבְתָּ שֶׁאֶצְטָרֵךְ?

איני מכיר. וא"ת והיאך עלתה דעתו של הקב"ה שיאמרו אהרן ומרים הכי. וי"ל לפי שהם אמרו הרק אך במשה דבר אלקים הלא גם בנו דבר ה' ולא פירשנו מדרך ארץ, ולמה פי' מדרך ארץ אלא משום גיאות שהוא גס רוח וכך היו אומרים והלא שכינה שורה עליו וכתיב אשכון את דכא ושפל רוח, ומשה היה רוח גבוהה ולמה שורה שכינה עליו, אלא כביכול הקב"ה אינו יודע שהוא רוח גבוהה. לכן אמר זו קשה משל הראשונה, ולכך נכתב ג"כ כאן והאיש משה עניו מאד, שאהרן ומרים אמרו שהוא גס רוח, ולא כמו שפי' הרא"ם שדרשו כן מיתור הבי"ת של בעבדי שהוא בי"ת השימוש, והקשה א"כ למה לא דרשו ג"כ למ"ד השימוש יתירא גבי לעבדך ליעקב, וגם לאדוני לעשו, והביא שם גירסא אחרת כדי לתרץ קושיא זו ולפי דרכינו אין צריך לשבש הספרים שלנו וק"ל:

עם בני עם יצחק מכיון שהוא בני אף שאינו הגון וכו'. פירוש דמאחר שיצחק הוא בני, והוא בן הגבירה אצל יליד שפחה, ומאחר שבני הוא ראוי לירש, ומכל שכן שהגון יותר. ומפני שכתב "עם" "עם" תרי פעמים דרשינן (ב"ר נג, יא) כך, דהוי למכתב 'עם בני יצחק', וכן "באנו אל אחיך אל עשו" (להלן לב, ז) דרשו גם כן כך, מדלא כתיב 'באנו אל אחיך עשו'. ומה שהקשה הרא"ם דאם כן מה דרשו גבי "לעבדך ליעקב" (שם שם יט), "לאדוני לעשו" (שם לג, ה), דזה אינו קשיא, שמפני כי לשון "עבדך" כשהוא נכתב סתם ואין מחובר אליו "יעקב" הוא חשיבות יותר אל עשו, לפי שפירושו מי שהוא עבדך לגמרי שהוא נקרא בשם סתם "עבדך", אילו אמר 'לעבדך יעקב' לא היה משמע רק עבד קצת, ולא נקרא סתם עבד עד שיהיה עבדו לגמרי. וזה החלוק הוא ידוע, כי מי שהוא עבד לגמרי נקרא סתם 'עבדך' כאילו היה זה שמו העצמי, וכן "לאדוני לעשו", כי "לאדוני" סתם הוא יותר חשיבות אל האדון, אבל אם היה אומר 'לאדוני עשו' היה שם "לאדוני" בטל אצל שם עשו, ולא היה עיקר השם האדנות, לכן אמר "לאדוני" בלחוד, כלומר שהוא אדונו לגמרי, ועיין לקמן (לב, ו, אות י):